קומה 19- קומת פאנדום

~5~

נ.מ- בוו

אחרי שכולם נרגעו מהסבתות שביקרו אותנו, נגמרה הארוחה ויצאנו מאולם המשתאות.
אף אחד מאיתנו לא הבין בדיוק מה קורה אבל לילי הראתה לנו לאן ללכת כדי להגיע למשרד של הלגי המנהל, סאני אמרה שהיא צריכה ללכת לסדר את האולם לנגלה הבאה של הסעודה, ואז הלכה כי הוא קרא רק לנו ול"מביסי לוקי" מה שזה לא אומר...

כשנכנסנו למשרד של הלגי הדבר הראשון שעלה לי לראש זה שיש לאנשים, או מה שהם לא יהיו שיש פה, קטע עם חניתות. שלושה מהקירות והתקרה היו מכוסות חניתות, והקיר השלישי היה בעצם חלון ענק שהשקיף לענפים אינסופיים של עץ?
הלגי התיישב ליד שולחן וסימן לנו לשבת.
אחרינו נכנסו לחדר חמישה אנשים, שאני מניח שהם 'מביסי לוקי', שהתישבו לידינו.
"יש לכם מושג למה אתם כאן?" הוא פתח.
ארבעתנו הנדנו בראשנו והחמישה האחרים הנהנו.
הלגי נראה כאילו הוא ממש לא רוצה לנהל את השיחה הזאת אבל הוא בכל זאת המשיך, "מה שהנורן אמרו בסעודה למטה היתה נבואה, שדברה על מביסי לוקי-"
"אפשר בבקשה הסבר מי זה לוקי?!" קאטרה התפרצה לו באמצע המשפט. אני בטוח שכולנו מאוד רצינו לדעת את זה.
"לוקי הוא אל התחבולות והתעלולים, ושנה שעברה החבורה שכאן יצאו למסע שבסופו הביסו אותו אחרי שנמלט מהכלא שלו." אמר, "הם מביסי לוקי שמדובר עליהם, אבל אנחנו לא יודעים מה שאר הפירוש של הנבואה ומי אלו האיחוד המלכותי למרות שהיא בהכרך קשורה אליכם כי היא נתנה לכם."
"אממ מה הכוונה אל?" אדורה שאלה. שכחתי שלה לא היה הסבר על העולם המוזר שנכנסנו אליו.
"המיתולוגיה הנורדית אמיתית, משמע, האלים שלה קיימים. פשוט תשאלי את הוולקיריה שלך אחרי שנדבר." המנהל נראה ממש עייף מלהסביר את זה כל פעם מחדש ורק רוצה לגמור את השיחה הזאת וללכת לישון.
פתאום עלה לי רעיון.
"מה אם האיחוד המלכותי זה ברית הנסיכות?" שאלתי את גלימר קאטרה ואדורה.
"אנחנו אמורים לדעת מה זה?" הבחור עם השיער הירוק שאל.
אז התחלנו להסביר להם על השבט, אית'ריה, החרב, ברית הנסיכות והורד פריים.
כשסיימנו הם נראו קצת מתרשמים, והסכימו שככול הנראה על זה מדובר ושכדאי לברר לאן שאר הנסיכות הגיעו אחרי המוות שלהם.
אני ממש מקווה שיש להם חיים שלאחר המוות כי אם לא נוכל לפגוש אותם.... אני פשוט לא אחשוב על זה.
בסוף הלגי שחרר אותנו כשכולנו כבר כמעט נרדמנו אחד על השני ואמר שבעוד יומיים נצא למסע ובנתיים נתאקלם במלון.

החבר'ה שהיו איתנו ליוו אותנו לחדרים שלנו (קאטרה כמובן הלכה עם אדורה) ואמרו לנו שהם יפגשו אותנו בטרקלין 19 בבוקר. אחרי שהם הלכו קבענו להיפגש לפני כדי להבין מה קורה במקום ההזוי הזה.
כשנכנסתי לחדר שלי גיליתי את הלוח שלי על המיטה! כנאה שלא שמתי לב אליו קודם! ישר שלחתי הודעה לאנטרפטה, כלומר לאמילי אבל הן ביחד כל הזמן אז זה לא מאוד משנה, כדי לבדוק איפה הם ומה קורה איתם ובזמן שחיכיתי לתשובה כנראה נרדמתי, כי הדבר הבאה שאני זוכר זה שראיתי בקתה קטנה על גבעה.

(טריגר: דם)

מחוץ לבקתה שיחק ילד קטן. הוא החזיק בובה של גיבור על והטיס אותו ברחבי הגינה הקטנה. החיזיון הזה קרן שלווה, אושר, תמימות, אבל היה משהו באוויר שלא הצלחתי ממש לזהות. תחושה שמשהו נורא הולך לקרות, סכנה, אימה. הילד הקטן נפל ונפצע בברך. הוא בכה וצעק בזמן שהדם שלו המשיך לזלוג ולזלוג בקצב לא הגיוני עד שהוא הציף את כל החלום. הדם הפך למים אדומים שעלה מהם יצור כלכך גדול שראיתי רק את העין שלו, צהובה-ירקרקה ובוהקת שסינוורה את כל שדה הראיה שלי.

התעוררתי מתנשף. זה היה סיוט ממש נוראי.ניסיתי לחזור לישון אבל לא הצלחתי. במקום זה הלכתי לחלק אחר בחדר שלי, שבו יש כל מיני דברים בשביל לבנות חיצים מיוחדים חדשים, קשתות וכל מיני דברים נחמדים בכללי. התחלתי לעבוד על הלוח שלי כדי לנסות לאתר את אמילי או דרלה. היה שם ציוד ממש מגניב ואיכותי.

אני מקווה שלבנות יש לילה יותר טוב משלי....