קומה 19- קומת פאנדום

~10~

נ.מ- אלכס

אחרי שאנטרפטה עזרה לנו למצוא בת ים סרקסטית והיפית עליזה, כולנו הלכנו סוף סוף אל הארמון של פרייה.
ולא, טי-ג'יי לא בכה בסוף.
"שלום לכם! וברוכים הבאים לארמון שלי!" אמרה הקלטה של פרייה מעל הראש שלנו כשנכנסנו לארמון.
החלפתי עם החבר'ה מבטים מבולבלים. "תמיד הייתה פה הקלטה?" שאלתי.
"לא! השתדרגנו!" אמר הקול של פרייה שוב. הפעם זאת לא הייתה הקלטה, פשוט כבר הגענו לכס שלה.
אני אגיד את זה שוב למקרה שלא הפנמתם:
פרייה ממש יפה.
"דודה פרייה" מגנס כרע ברך.
כל השאר גם כרעו ברך, למרות שחבורת הנסיכות הקסומות הזוהרות נראו קצת בשוק.
אני לא מאשימה אותם, כמו שאמרתי, פרייה ממש יפה.
אבל לכרוע ברך זה לא ממש הקטע שלי, אז הלכתי ללטף לשלום את 'לארי מרטש העכברים', אחד החתולים האהובים עליי.
בזמן האחרון אני באה לפולקוונג די הרבה. אני מניחה שאני אוהבת את הווייב.
חוץ מזה, חתוליםםםםם ריקיןקוןקןםקיקןיקןדחקךקלקל
וואו, פרייה גם יפה, וגם יש לה חתולים!
אה וגם כנראה יש לה משהו להגיד. לא ממש הקשבתי.
"הממ. הנבואה הזאת נשמעת.. שונה. כאילו הנורן נעזרו בכוח חזק יותר, אדיר יותר, יפה יותר (הערת המחברת: עזבו אני סתם מחניפה לנו. 4 בבוקר שמח לכולם), כוח שמעל כולנו בהרבה מאוד רמות. אבל אני חושבת שאני יודעת מה הפירוש שלה." פרייה הושיטה את ידה אל חלל האוויר ושלפה ספר חבוט. "יומן הנעורים שלי. אילו זיכרונות, אללי, אילו זיכרונות. כשהייתי צעירה יותר, הכל היה ברוח שטות..."
"כן, דודה פרייה" מגנס אמר בצייתנות ומשך בכתפיו בהתנצלות כלפי החבורה, כאילו אומר 'הצד של אבא, אתם יודעים'.
כולם הנהנו בהבנה.
"היה לי זמן למשחקים, שעשועים, סופר-החלטות-גורליות-שיכולות-להציל-את-העולם, ציור, וקטנות כגון אלה" פרייה המשיכה בשלה. "אכן זכור לי משהו בנוגע לקמע-חלום ולבלרית.. משהו על תשע נחשים.. או תשע צ'אחלות? עליי לחפש".
היא פתחה את היומן והתחילה לדפדף בו. "אה!"
"מצאת משהו?" אדורה שאלה.
"הו, מצאתי גם מצאתי!" פרייה שלפה תמונה של פריי, אבא של מגנס, עם פודינג שוקולד מרוח לו על הפרצוף. "איזה פצפון!" היא קראה.
"משהו אולי שיכול להציל את העולם??" גלימר אמרה על סף יאוש.
"כמובן! כמובן. אני אמשיך לחפש. הנה! קמע החלום. אני אקריא לכם מה שכתבתי. 'יצאתי לכיוון אוסגרד, אוחזת בקמע החלום. לא בטוחה למה לקחתי אותו. אולי מוטב היה שאשאיר אותו שם. אך את הנעשה אי אפשר להשיב. או משהו כזה. ראיתי את היימדאל עומד ומתמתח על גשר הקשת. אם לומר את האמת, לא ממש רציתי לראות אותו אחרי מה שהיה ביום חמישי בלילה. לאף אחד לעולם אסור לגלות על מה שהיה שם, בעיקר-' אה רגע. שניה אני אדלג קצת" פרייה דפדפה בעצבנות. "וואו, זה גרפי. רוח שטות, הכל רוח שטות. הנה. בסדר. 'למרות כל זה-' אה לא. זה ממשיך. חכו רק.. הנה זה. זהו. 'אבל נחזור למה שקרה הבוקר. כשהגעתי לגשר הקשת היימדאל שאל אותי מה אני עושה פה. אמרתי לו שבאתי לבקש ממנו טובה. הבאתי לו את הקמע וביקשתי שיחביא אותו. הוא הסכים בתנאי שלעולם לא אספר לאף אחד את מה שקרה ביום חמישי בלילה. הבטחתי לו, כמובן, אני הרי גם לא רוצה שידעו. אחר כך חזרתי הביתה ו-' זהו. זה כל עניינכם. מקווה שעזרתי." פרייה סגרה את היומן בחבטה.
"אבל מה עם יום חמישי בלילה?? את באמת לא הולכת לספר לנו???" שאלתי. מה? היא לא יכולה להגיד שהיה משהו ואז לא להגיד מה היה זה לא הוגן.
"עזוב את יום חמישי בלילה! היא לא אמרה לנו שום דבר על לבלרית, או נחש, או תשע צ'אחלות!" אדורה התעצבנה.
'עזוב'? זה הסוף שלך, שיער נפוח. "אני מאוד *מקווה*, בלשון נקבה, שאת לא קשורה ללבלב שלך באופן מיוחד" סיננתי.
"רגע רגע רגע," אנטרפטה אמרה. "לבלרית? כמו במצרים? אני מניחה שיהיה אפשר למצוא אותה במצרים, לא?"
"אה הגיוני. לא חשבתי על זה" אדורה התעלמה ממני. חמודה. היא עוד תחטוף על זה.
"יופי, גיבורים שלי" פרייה נדחפה. "הקשיבו לעצתי, התפצלו לשתי קבוצות. קבוצה אחת תלך להיימדאל לחפש את קמע החלום, והשניה לקהיר למצוא את מי שמכונה 'הלבלרית'. אני אמשיך לחפש מידע על תשע הצ'אחלות והנחש ואעדכן אתכם בהמשך. אני צופה לכם הצלחה ושגשוג בהמשך הדרך. על לא דבר" היא נקשה באצבעותיה והיינו בחוץ.

◇◇◇◇

"טוב אני לא איתך בקבוצה" ירקתי לכיוון גברת טייץ אפור.
"הממ אוקי? לא ממש אכפת לי" אדורה הסתכלה על קאטרה. "אנחנו ביחד כן?"
גם מגנס התחיל לנעוץ בי את המבט הזה שיש לו כשהוא רוצה להתמזמז.
"לא!" עניתי במקומה. "כל הקטע של המסע הזה זה גיבוש, ואם כל אחד פה ילך עם הבייבי בו שלו אף אחד לא יתגבש. בואו נפריד את הזוגות. קאטרה, מלורי ואני נלך לקהיר. אדורה, חצי נולד, ואתה, מגנס, תלכו להיימדאל. אני בכל מקרה לא סובלת אותו. וכל השאר תתחלקו בהתאם". אין, כשאתם רוצים שמשהו ייעשה כמו שצריך, אלכס הבחירה המנצחת.
"לא, שיער ירוק, 'כל הקטע של המסע הזה' זה להציל את העולם" מרמיסטה גלגלה עיניים.
"וגם בוו וגלימר הם זוג..." אדורה התבכיינה.
"אני אשמח לבוא איתכם לקהיר" פרפיומה אמרה בהתלהבות. "זה נשמע מקום מקסים. ואני ממש אוהבת את הגישה שלך, אלכס. וגם את השיער שלך"
"מוזמנת" חייכתי אליה. היא מוצאת חן בעיני.
"גם אני אבוא איתכם" טי-ג'יי התנדב. "אני גם מאוד אוהב את השיער שלך, אלכס"
חה. אף אחד לא אומר כלום על השיער של אדורה. כולם אוהבים אותי יותר. אני שמחה.
"אז זה משאיר את בוו, גלימר, אנטרפטה, חצי נולד ואדורה ללכת להיימדאל. תהנו" הוצאתי לאדורה לשון.
"אנחנו לא נהנה, אנחנו נהיה עסוקים בלהציל את העולם" אדורה בבירור קינאה כי אף אחד לא החמיא לה על השיער שלה.
"אנחנו כן נהנה! אנחנו נתגבש ונצחק ונכיר חברים חדשים!" בוו תיקן.
"חברים חדשים?" גיחכתי. דמיינתי את היימדאל ובוו משחנשים במסיבת פיג'מות על גשר הקשת. זה לא היה קשה.
"כן! ואם יהיו בעיות, הבאתי טאקי לשבור את הקרח! היימדאל אוהב טאקי? אני מקווה שהוא אוהב טאקי. זה המשחק האהוב עליי. למרות שעדיין לא שיחקתי אותו אף פעם, אבל אני בטוח שהוא ממש טוב" בוו פשפש בכיסים שלו בחיפוש אחר טאקי.
"אחלה משחק" חצי נולד מלמל.
"טוב אנחנו יוצאים?"
"בהצלחה!"
"אנחנו מאמינים בכם!"
בלה בלה בלה בקיצור הבנתם.
גלימר, בוו, מגנס, אנטרפטה, אדורה וחצי נולד  השתגרו להם בענן של נצנצים, משאירים אותנו לשוטט בעץ העולם עד שנמצא פתח לקהיר.
טיפוסי.
~~~~~~~~~~~~~

יום קאטרדורה שמח!!!!!!
😻😻😻✨️✨️✨️✨️✨️💕💕💕💕😍😍😍🥰🥰🥰🤩🤩🤩