הנסיעה היתה שקטה וערכה כל שעות הבוקר ואחרי.
ג'נגקוק הקטן היה נרגש כי סוף סוף הוא הולך לטיול פעם ראשונה,גם הוריו היו נרגשים אבל רק בגלל שבעוד כמה שעות הם לא יראו את הילד הנקרא "בנם" יותר.
במהלך הנסיעה ג'נגקוק בחלק מהזמן ישן, חשב או שיחק עם ברכיו.
כשהמונית הגיעה ליעדה ג'נגקוק ראה בניין ענק השער הכניסה של הבניין היה עצום על השער היה שלט הכתוב בו בי ת היתומים צ'נסאון.
ג'נגקוק היה מבולבל אבל יותר מכל היה מפוחד.
נ.ב ג'נגקוק
פחדתי המקום הזה לא מקום טבע זה היה בית יתומים אבל למה הם לקחו אותי לפה?
כשהמונית עצרה לגמרי הורי פתאום הסתכלו עלי
ל-מ-ה אנ-חנ-ו פ-ה? אנ-חנ-ו ל-א ה-ולכ-ים ל-טי-ול? שאלתי (למה אנחנו פה?) (אנחנו לא הולכים לטיול?)
ההורים שלי צחקו למה הם צוחקים?
אנחנו לא הולכים לשום טיול ילד שיקרנו לך
מ-ה? (מה?) שאלתי אותם העיניים שלי כבר היו בדמעות שרוצות לצאת" מה מה מה" אמי אמרה בזלזול"למה אתה חושב שאנחנו מול בית יתומים?" שאלה בתוקפנות אני לא יודע לא ידע נערתי את ראשי באי הבנה העיניים שלי כבר שורפות מרוב שהדמעות שלי רוצות לצאת" א-ני ל-א יו-ד-ע" אמרתי (אני לא יודע)
"ילד טיפש אתה הולך לבית היתומים" אמרה בארסיות
אבל אני עדיין לא הבנתי ושאלתי" א-בל ר-ק יל-די-ם ש-הה-ור-ים ש-לה-ם ל-א ר-וצ-ים או-ת-ם ה-ול-כי-ם ל-בי-ת י-תו-מי-ם" (אבל רק ילדים שההורים שלהם לא רוצים אותם הולכים לבית היתומים) על הפנים של הורי היה נראה שהם על סף התייאשות" נו ילד תעשה אחד ועוד אחד שתיים" אמי אמרה ברוגז
אני לא הבנתי מה הם רצו ממני אז רק בהיטי בהם אבי התנשף בכעס ויצא מהמכונית הוא פתח את הדלת שלי ניתק את החגורה שלי ומשך אותי מהמונית ממשיך למשוך אותי עד השער של בית היתומים ואמר"תקשיב טוב טוב ילד, אנחנו לא רוצים אותך , לא אוהבים אותך תכניס למוח הקטן שלך הוא צעק את המשפטים זה פגע בי כמו סכינים קטנים דמעות ירדו לי מעיני בשיטפון אבא שלי חזר בעקבותיו למונית
רצתי ותפסתי את ידו" תסלק את היד שלך ממני!" דרש ממני
"ת-ן ל-י לש-א-ו-ל ר-ק ש-אל-ה א-ח-ת ב-ב-קש-ה"(תן לי לשאול רק שאלה אחת בבקשה) ביקשתי בקול שבור" נו תעשה את זה מהר אין לי זמן" אמר בחוסר סבלנות
"את-ם ל-לא ר-וצ-ים א-ות-י ב-במ-שפ-ח-ה?" (אתם לא רוצים אותי יותר במשפחה?) שאלתי בקול אפילו שבור יותר אבי חייך" כל הכבוד הבנת, נכון אנחנו לא רוצים אותך במשפחה יותר" הוא אמר את זה בחוסר רגישות נפלתי על החול אפילו לא מרגיש שנפלתי ובכיתי בקולות שבורים בכאב ראית במטושטש את אבי כבר נכנס למכונית קמתי מהחול מנקה עם השרבול את הדמעות ורצתי למונית שהתחילה שהתחילה להתרחק ניסתי לצעוק אבל כל מה שיצא לי זה ציוץ לא מסוגל לצעוק
כבר כמעט לא ראו את המונית נשארתי לבד ברכיו בידי התקדמתי לשער מנסה לפתוח השער נפתח ונכנסתי
היה שם ספסל הלכתי אליו ונשכבתי מקופל אל עצמי מחבק את ברכיו הדמעות כמעט כבר לא היו
לא שמתי לב ונפלתי לשינה נטולת סיוטים כמו שהיו כל פעם בשנתי אבל בחשכה של השינה הזאת הרגשתי עגמות דיכאון עצב וכאב.
-----------------------------------------------------------
שלום לכם.ן מזמן לא כתבתי
לקח לי זמן לכתוב את הפרק בגלל מסור כתיבה מעצבן}:
יש לי עוד פרק אחד מוכן אני אשלח אותו בקרוב
אז...
יואו כואב לי ממש לכתוב את הסיפור הזה אבל מצד שני אני ממש אוהבת את הספר הזה
קוקי כזה מסכן אייש
איך אתם.ן?
אתם.ן חיים?
חצי חיים?
אני ממש אשמח לדעת מה אתם.ן חושבים.ות על הפרק(:
נתראה בפרק הבא!!
YOU ARE READING
New Hope
Roman d'amourבגיל עשר הוריו של ג'נגקוק נטשו אותו בבית היתומים בטענה שהם לא רוצים אותו יותר. עד גיל 15 ג'נגקוק סבל בבית היתומים. מורים השפילו אותו תלמידים הציקו לו והחרימו אותו. איך המורים השפילו אותו? איך הילדים הציקו לו והחרימו אותו? מי הציל אותו? הכל תגלו שתכנ...
