כשהוא הגיע לספסל הוא חטף את ברכיו מהספסל התיישב על הדשא וחיבק אותו חזק מוציא יבובים
זה היה מחזה שובר לב הוא נראה ילד שלא נתנו לו את האהבה שהוא צריך הוא נראה שעבר עליו דברים קשים, יש משהו מלוכלך עם ההורים שלו שככה עזבו ונטשו את המתוק הזה לבד
לא משנה מה אני הולכת לגלות מה קרה לילד המתוק הזה ולדאוג לו בעצמי!
------------------------------------------
נ.מ ג'נגקוק
הלכנו כשאני מחבק את ברכיו ומחזיק ביד של גב' צ'וי לכיוון המזכירות להביא את בגדי קוד הלבוש שלי, ספרים, ציוד ואת מספר החדר שאני הולך להיות בו
אחרי כמה דקות של הליכה הגענו נכנסנו לחדר ושתי נשים היושבות מול שולחן מתקתקות דברים למחשב הקדמו את פנינו
"איך אפשר לעזור לכם?" שאלה מזכירה "באנו לקחת את קוד הלבוש, הספרים, ציוד ומספר החדר בשבילו " אמרה גב' צ'וי מצביע עלי המזכירה הנהנה "שם?" שאלה הסתתרתי בבישנות מאחורי גב' צ'וי "ג'נגקוק " אמרה גב' צ'וי במקומי "ג'ון ג'נגקוק?" שאלה המזכירה "כן" ענת גב' צ'וי "אוקי הנה הספרים ,הציוד ובגדי הקוד לבוש, מספר החדר שלך הוא 101 אתה בחדר עם עוד שלושה בנים" אמרה המזכירה ושמה את כל הציוד על השולחן גב' צ'וי לקחה את הציוד הכניסה אותם לתיק הודתה למזכירה החזיקה בידי ויצאנו מחדר המזכירות באמצע הדרך גב' צ'וי עצרה ורכנה אלי" ג'נגקוק חומד אני צריכה ללכת לבן שלי, אני ילווה אותך לאמצע איזור של המגורים ואראה לך איזה חדר שלך ואז אני אצטרך ללכת אוקי?"
הנהנתי, היא לטפה את שערי קמה מתנוחתה, החזיקה בידי והמשכנו ללכת אחרי כמה דקות הגענו לאמצע איזור המגורים גב' צ'וי הסתכלה על הדלתות עד שהצביעה על דלת ואמרה" הנה שם זה החדר שלך" הסכלתי לאן שהיא הצביעה הנהנתי היא הסתכלה עלי נתנה לי את התיק שבוא כל הציוד שלי וקוד הלבוש "בהצלחה, אם תצטרך עזרה אני פה תמיד, מחר אני אראה לך את המגורים שלי שתוכל לבוא למקרה ותצטרך אותי, לך תנוח אוקי מחר זה יום חדש" אמרה מחייכת אלי "ת-ודה ג-ב' צ'-וי"(תודה גב' צ'וי) אמרתי מחייך חיוך קטן "אוי מותק הלא דבר ותקרא לי צ'ו צ'נג או רק צ'ו או איך שאתה רוצה" אמרה בחיוך חם " א-וקי צ-'ו"(אוקי צ'ו) חייכתי בבישנות היא ליטפה את ראשי פעם אחרונה והלכה.
הסכלתי על ברכיו בחיוך " א-ולי ס-וף ס-וף ה-יו ל-נו ח-ברים פ-ה"(אולי סוף סוף היו לנו חברים פה) אמרתי לו בהתרגשות חבקתי אותו חזק והתקדמתי לדלת שצ'ו יראתה לי, כשהגעתי לדלת שמעתי שם דיבורים וצחוקים לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי על הדלת הדיבורים והצחוקים נפסקו שמעתי צעדים מתקרבים, הדלת נפתחה מולי עמדו שלושה בנים "מי אתה?" ילד אחד שאל בקול מזלזל שני הידלים האחרים פשוט הסתכלו עלי בפרצוף מפחיד "א-א-ני ח-דש פ-ה, צ-צ-רפו אותי ל-חדר ש-לכם" (אני חדש פה, צרפו אותי לחדר שלכם) אמרתי בפחד" תראו מה הוא לובש" הילד השני בחבורה שם אמר בצחוק מצביע עלי ואז גם שתי הילדים האחרים הצטרפו איתו לצחוקים נעלבתי דמעות זרמו מעלבון מפחד ולחץ עד שהרגשתי משהו רטוב למטה הסתכלתי למטה לעבר החצאית שלי והייתה כתם רטוב ^לא שוב לא שוב^ חשבתי בבהלה , "תראו הוא השתין על עצמו" אחד מהילדים בחבורה צחק "איזה תינוק " הילד השלישי בחבורה אמר בצחוק וצילם אותי בטלפון שלו "אני כל כך הולך לשלוח את זה לכולם" צוחק "אוו תראו יש לו דובי" הילד הראשון בחבורה צחק "אין סיכוי שהמוזר הזה גר איתנו" הילד השני בחבורה אמר בזלזול "כן צודק אחי" הילד הראשון בחבורה הגיב לחברו "כן אין שום סיכוי "הילד השלישי בחבורה הגיב גם "תסתלק מפה תינוק מוזר " הילד הראשון בחבורה צעק ודחף אותי, נפלתי לריצפה בכאב דמעות זורמות מעיני ללא הפסקה "עוף מפה מוזר" הילד השלישי אמר ואז הדלת נטרקה בפרצופי בבום על ידי הילד השני בחבורה והכל היה שקט שמעו רק את היבובים שלי חיפשתי את השירותים כל הדרך בחיפוש דמעות זרמו ללא הפסקה.
אחרי כמה דקות של הליכה מצאתי את השירותים נכנסתי הוא היה גדול ויוקרתי ומחולק למלתחות ושירותים רגילים
נכנסתי לאיזור המלתחות שמתי את התיק ואת ברכיו על ספסל ^איך אני אחליף את הבגדים שלי אין לי שום בגד להחליף איתו חוץ מבגדי קוד הלבוש אבל אבל זה לבית ספר אני לא רוצה ללכלך אותם מה אני יעשה^ חשבתי מודאג הדמעות כבר הפסיקו לרדת, התכוונתי לצאת מאיזור המלתחות אבל נתפס בעיני ארון של מגבות ובגדים וסבונים, לא היה בגדים במידה שלי אז לקחתי בגדים שהיו שתי מידות מעלי לקחתי סבונים ומגבת נכנסתי לתא מקלחת נעלתי הורדתי את הגדים המלוכלכים שמתי ליד התא, פתחתי את המים כוונתי אותם למים חמים חפפתי את הראש ואז מהר שטפתי במים מפחד שיכנס לי סבון לעיניים כמו תמיד הסתבנתי ושטפתי אחרי זה סגרתי את המים החמים לקחתי את המגבת ויצאתי מהתא היה לי קר באוויר החדר מהר התנגבתי והתלבשתי בבגדים החדשים שנראו עלי כמו שמלה, קשרתי את המכנסיים שלא יפלו לי נגבתי את השיער הסתקרתי במסרק שהיה שם לקחתי את הבגדים המלוכלכים וזרקתי אותם^אני התגעגע לחצאית הזאת^ חשבתי בעצב.
לקחתי את התיק ואת ברכיו ויצאתי למסדרון, חיפשתי מקום שאוכל לישון בו כי חדר לא היה לי ^אני לבד אף אחד לא אוהב אותי אבל זה בסדר יש לי את ברכיו, אני וברכיו ניהיה ביחד לא נעזוב אחד את השני^ חשבתי בחיוך עצוב קטן וחיבקתי את ברכיו.
הסתובבתי בכל המסדרות לא מצאתי מקום הייתי מותש מאוד, עליתי הכי למעלה במדרגות הייתה שם דלת אחת פתחתי אותה וחדר ענק נגלה אלי היה שם הרבה ציוד ישן כמה מיטות ישנות ארונות כיסאות ועוד הרבה חפצים ישנים החדר היה חשוך עם מעט אור שהגיע מחלונות^ אני שונא חושך אבל אין לי מקום אחר להיות בו^ חשבתי בעצב מעורבב בפחד, הלכתי לאחד המיטות נשכבתי מחובק עם ברכיו עד שהשינה לקחה אותי ואיתה גם הסיוטים.
----------------------------------------------------------------------------------
היי קוראים וקוראות שלי
התגעגתם.ן אלי?
איך אתם.ן בימים האלו?
עכשיו...
איך היה הפרק?
דעות על הפרק?
רגשות על הפרק?
האם תרצו שאני יעשה תמונות של הדמיות?
והכי חשוב תהיו עצמכם.ן על תתנו לאנשים לשנות אותכם.ן, להשפיע עליכם.ן, לפגוע בכם.ן אתם הפרחים הכי יפים בעולם
תהיו עצמכם.ן
לאב יווו
YOU ARE READING
New Hope
Romansaבגיל עשר הוריו של ג'נגקוק נטשו אותו בבית היתומים בטענה שהם לא רוצים אותו יותר. עד גיל 15 ג'נגקוק סבל בבית היתומים. מורים השפילו אותו תלמידים הציקו לו והחרימו אותו. איך המורים השפילו אותו? איך הילדים הציקו לו והחרימו אותו? מי הציל אותו? הכל תגלו שתכנ...
