נ.מ היילי (נקודת מבט)
"אני אהרוג אותה" אמרתי כשהייתי בדרך לכיתה של שרה, אחרי שבגדה בלוגן בפעם הראשונה והוא סלח לה כבר ידעתי שהיא לא טובה לו אבל שתקתי, ועכשיו בפעם השנייה ועוד השפילה אותו בקפיטריה מול כל הבית ספר אני כבר לא יכולה לעבור על זה בשקט.
"היילי תרגעי" לוגן שהלך מאחוריי ניסה להרגיע אותי, הוא היה עושה בדיוק אותו הדבר על מי הוא עובד.
"היי כלבה" צעקתי לעברה כשדיברה עם חברותיה לכיתה והיא הסתובבה אליי.
"את מדברת אליי?" אמרה בזלזול.
"אולי לוגן לא מרביץ לבנות אבל אני כן" אמרתי והרבצתי לה כל כך חזק שאני בטוחה שזה ישאיר סימן, "אף אחד לא מתעסק עם אח שלי ויוצא מזה בשקט".
"מי את חושבת שאת?!" היא צעקה ומשכה בשיער שלי, וזה נמשך לקטטה בנינו, חלק ילדים צעקו, הריעו וחלק צילמו, וכמה הלכו לקרוא למורים, ולוגן ניסה להפריד בנינו ואז גם 'חבר' של שרה התערב ולוגן והוא נכנסו לעוד קטטה.
אנחנו לא כאלה כל הזמן, נכנסים לקטטות לכיף, אבל הבטחנו שתמיד יהיה לנו את הגב אחד של השני ואנחנו מקיימים את ההבטחה הזאת.
באיזה שהוא שלב המנהל הגיע ועצר את האירוע, השיער שלי היה פרוע וכך גם השיער הבלונדיני האני מוכנה להישבע שהוא מחומצן של שרה, כולנו היינו עצבניים.
"מה הולך פה??" הוא צעק וכל התלמידים שהיו מסביב ברחו. "ארבעתכם אליי למשרד" הוא אמר בקרות והסתובב, אנחנו בצרות.
"שמעתי מתלמידים שאת התחלת היילי, רוצה להסביר?" המנהל אמר, לא אמרתי דבר, "זאת לא הפעם הראשונה שלכם, אני צריך לשמוע את הסיפור מכם, לוגן?" כשלא עניתי הוא פנה אחרי כמה שניות ללוגן שישב לידי אני הסתכלתי על לוגן גם, לא כדי שיגיד משהו, אלא כדי להבין מה נעשה.
"לא התכוונתי שזה יגיע לזה המנהל" הוצאתי מפי כשהבנתי שאנחנו עמוק בתוך החרא. "רק רציתי..." נתקעתי.
"להגן עליי, וזה בדיוק מה שאני הייתי עושה אם המצב היה הפוך" לוגן אמר בקרות כדי להציל אותי.
"אני מבין שאתם קרובים, אני מבין שברצונכם להגן אחד כל השני אבל..." הוא נשען קדימה בכיסא שלו, "זה תמיד נגמר בקטטה" הוא העביר מבטים ביני לבין לוגן, "באלימות, ואני אדבר עם ההורים שלכם ונחליט מה לעשות, אתם יכולים לצאת".
לוגן ואני יצאנו מהמשרד מבלי להגיד כלום, שנינו ידענו שכבר לא ירחמו עלינו שוב.
"מה את אומרת הפעם?" לוגן שבר את השקט, "השעיה? ריתוק? סילוק?" ישבנו מחוץ למשרד המנהל, אמא ואבא היו בפנים, מדברים איתו, עשיתי את עצמי חושבת על השאלה שלו, צעקות נשמעו מהמשרד, שנינו ישר הרמנו מבטים לדלת, "סילוק" אמרתי כשהסתכלתי על הדלת.
אחרי תקופה שנמשכה נצח, אמא ואבא סוף סוף יצאו מהמשרד, אני ולוגן קמנו.
"נו? מה גזר הדין?" לוגן שאל בשעשוע אבל הפנים של אמא ואבא היו רציניים, אמא כמעט בכתה.
סילוק
לגמרי סילוק
"מה... מה הוא אמר?" שאלתי בחשש.
"היילי מותק..." אמא אמרה בדמעות.
"אמא?" "מה הוא אמר?" אני ולוגן שאלנו ביחד בפחד.
"לוגן, אנחנו יודעים שחשוב לך להצליח, וגם המנהל יודע את זה" אבא אמר והסתכל על לוגן כששנינו הסתכלנו עליו במבט מבולבל.
"היילי" הוא הסתכל עליי, "את קצת פחות משקיעה בלימודים ומתרכזת בדברים אחרים יותר ואנחנו יודעים שקשה לך".
אני ולוגן הסתכלנו זה על זה בחוסר הבנה ובלבול.
"לוגן, אתה נשאר, היילי..." אבא לא זכה לסיים את המשפט כשלוגן התפרץ, "אין פאקינג מצב" "לוגן.." ניסיתי לעצור אותו וזה לא עבד, הוא עקף את אבא ישר אל משרד המנהל.
"תקשיב לי טוב, אין סיכוי שאני נשאר פה כשהיילי עוזבת! אם היא הולכת אז גם אני" לוגן צעק בעצבים, שתיקתו של המנהל הייתה תגובתו, "הבנתי" הוא צחק ויצא.
הדרך הביתה הייתה מלאה במתח, אף אחד לא דיבר עד שהגענו הביתה ואני ולוגן עלינו לחדרים שלנו.
לוגן נכנס איתי לחדר שלי, "מה את חושבת שאמא ואבא יעשו הפעם?" לוגן אמר כשישב על הכיסא שלי ואני ישבתי על המיטה.
"אני לא יודעת" אמרתי, כי זה כבר הבית ספר השני שמסלקים אותנו ממנו.
עברו כמה שעות ואני ולוגן עדיין היינו בחדר שלי וראינו טלוויזיה.
"לוגן! היילי! אתם יכולים לרדת לפה? אנחנו רוצים לדבר איתכם על משהו" אבא צעק מלמטה.
"באים" לוגן ואני צעקנו פה אחד כשהסתכלנו אחד על השני.
ירדנו למטה ואמא ואבא ישבו ליד השולחן בפינת אוכל, ישבנו מולם.
"תראו חשבנו על זה המון" אמא אמרה, "והחלטנו שהכי טוב בשביל כולם," המשיכה והעבירה את המבט ביני לבין לוגן, "זה שתעברו לפנימיה".
"מה?!" אמרתי, "לא קורה, אין סיכוי" לוגן אמר בהינד ראש.
"באמצע השנה?" שאלתי בבלבול.
"זה מה שהכי טוב בשבילכם-" אבא אמר ולוגן הקדים אותו "בשבילנו או בשבילכם?" שאל לוגן בעצבנות.
"כן אתם מנסים להיפטר מאיתנו כדי שלא תצטרכו להתמודד איתנו נכון?" אמרתי.
"ברור שלא!" אמא אמרה "אנחנו אוהבים אתכם ואנחנו חושבים רק לטובתכם, ולדעתנו פנימיה תעשה לכם טוב".
"זה רק לשנה" מיהר אבינו לומר, "בינתיים, בינתיים זה רק שנה, שתחשבו קצת, תתרחקו מצרות, ואז תחזרו" הוא ניסה להרגיע אותנו, "יש המון ביקורות נהדרות על הפנימיה הזאת, תנסו את זה".
"טוב אני לא עובר לפנימיה" לוגן אמר וקם ולמדרגות.
"גם אני לא" הסתכלתי בזעם על פניהם של אמא ואבא והלכתי אחרי לוגן.
"יוצאים מחר בתשע בבוקר, תכינו מזוודות ותהיו מוכנים" אבא אמר ועצרתי עם הגב אליהם כדי להקשיב לו ואז הנדתי בראשי לעצמי והמשכתי במדרגות.
***
אזזזז פרק ראשוןןןן מקווה ממש שאהבתםם ואשמח אם תצביעו לפרק ותגיבו!🤍
YOU ARE READING
חקירה בשביל שניים
Mystery / Thriller*מוקפא!* היילי ולוגן הם תאומים, והם נראים בדיוק אותו הדבר, אותו שיער חום ואותם עיניים ירוקות, ההבדלים היחידים בניהם הם שלהיילי יש טיפה נמשים על אפה ולוגן גבוה מהיילי בקצת יותר מ10 סנטימטר. בגיל 16 לאחר שסולקו מהבית ספר השני שלהם ההורים שלהם מחליטים...
