פרק 17

53 3 2
                                    

היוש רק מעדכנת שהוספתי עוד קטע לפרק הקודם אז לכו לקרוא את זה לפני שאתם מתחילים את הפרק הזה, תהנווו

נ.מ לוגן
ישבנו בכיתה וחיכינו שמורה כלשהו ייכנס לכיתה ויתחיל את המבחן, אבל אף מורה לא נכנס, עברו כבר 10 דקות מתחילת השיעור ועדיין ישבנו וחיכינו, וסוף סוף בריאן נכנס לכיתה, הוא המורה שישגיח עלינו?

"סליחה כולם על האיחור" הוא הניח את התיק שלו על שולחן המורה, "אל תדאגו, אתם תקבלו את הזמן שהתבזבז, בואו נתחיל" הוא הרים את ערימת הדפים שהייתה על השולחן והתחיל לחלק את המבחנים, יכולתי להישבע שהוא הסתכל לי עמוק בעיניים כשהוא שם את המבחן הפוך על שולחני, "אתם יכולים להפוך את המבחנים" הוא אמר כשסיים לחלק, "בהצלחה" אמר והתיישב בשולחן המורה.

התחלתי את המבחן, ומהרגע שהתחלתי אותו, לא הפסקתי לכתוב, עברתי משאלה לשאלה כמו שג'יימי עובר בין מנות בארוחת הצהריים.

הייתי השלישי שהגיש את המבחן מהכיתה, בגלל שעברתי עליו כל כך הרבה פעמים כשאני כבר זוכר אותו בעל פה, הרגשתי את מבט שביעות הרצון של בריאן עליי כשהגשתי את המבחן, ואני לא מבין למה.

לקחתי את התיק והלכתי לכיוון הספרייה, הרגשתי זמזום בכיס, הוצאתי את הטלפון והשם 'אמא' הוצג על המסך, עניתי, "היי אמא מה קורה?".

"בסדר חמוד, אתה יודע למה אחותך לא עונה לטלפון?" הקול של אמא נשמע מהצד השני של הקו.

"היא במבחן" אמרתי מבולבל, "הכל בסדר?".

"בטח, רק רציתי להגיד לה שג'ו עבר פה קודם" בשנייה ששמעתי את השם שלו כל גופי נדרך, שמו של האידיוט הראשון ששבר להיילי את הלב בפעם הראשונה, "הוא רצה לדעת איפה היילי, אמרתי שהיא לא בבית" נשמתי בהקלה.

ראיתי את ג'יימי נכנס בדלת הספרייה, "אמא אני צריך לזוז, נדבר אחר כך, אוהב אתכם, ביי"

אחרי כמה זמן כל האנשים התחילו להגיע, ולבסוף גם היילי, מיואשת יותר משראיתי אותה אי פעם.

"אל תשאלו אותי בכלל אוקיי?" היא אמרה כשהתיישבה, "הגשתי חצי ריק, חרטטתי, אני די בטוחה שבאיזשהו שלב כתבתי משהו על אבטיח" היא ניסתה להיזכר ואחרי כמה שניות חזרה, "בקיצור, בואו נדבר על משהו אחר" היא לקחה כרית ושמה אותה על רגליה.

עדיין נותרו עוד 10 דקות להפסקה, התחלנו לדבר ובלי ששמנו לב עברו כבר 10 דקות.

התפצלנו לכיתות האנגלית שלנו, התיישבתי בכיתה, המורה התחילה לדבר ואחרי כמה דקות ספורות נשמעה דפיקה בדלת, ואחריה הדלת נפתחה ובריאן הופיע בפתח הדלת.

"סליחה שאני מפריע, אני יכול לקחת את לוגן לרגע?" הרמתי את ראשי כששמעתי את שמי.

"אותי?" שאלתי כדי לוודא.

חקירה בשביל שנייםWhere stories live. Discover now