נקודת מבט אלי:
לוקאס ואיאן הלכו כבר לפני כמה דקות ודאגתי שיקרה להם משהו.
״אל תגידי את לא פוחדת שיקרה להם משהו?״ ״לא, הם תמיד יוצאים ולא קורה להם כלום.״ אני מהנהנת ויושבת עם הטלפון שלי
״לי״ ״כן?״ ״אני רוצה לדבר איתך על מי שדיברתי איתך עליו״
״אוקיי את רוצה לספר לי מי זה?״ היא מהנהנת ״אוקיי מי זה?״״אני לא יודעת איך לספר לך את זה״ ״אלנה זה מישהו מהמאפיה?״
היא מהנהנת ״מהמאפיה הספרדית?״ ״לא זה מישהו מהמאפיה האיטלקית״״מישהו מניו יורק?״ ״לא״ ״מישהו מלוס אנג'לס?״ היא נושפת אוויר בלחץ ומהנהנת, מישהו מלוס אנג'לס? זה יכול להיות אחד מהאחים שלי?..
״אלנה זה אחד מהאחים שלי?״ ״כן, אלי אני מצטערת לא התכוונתי שזה יקרה פשוט אני.. אני לא יודעת איך זה קרה זה היה גם לפני שפגשתי אותך״ ״אלנה הכול בסדר מי שאת צריכה לדאוג לגביו זה לוקאס״
אני לא מאמינה זה אחד מהאחים שלי.. ״זה ג'ייק או מרקו?״
״זה ג'ייק.. בגלל זה גם רציתי לבוא אבל עכשיו הוא בכלל לא זוכר אותי״ ״מה זאת אומרת? זה קרה בשנה האחרונה?״ ״כן ועכשיו אני פוחדת שהוא לא יזכור אותי״״אלנה גם אם זה יקרה אני מבטיחה לך שאני אעזור לו לזכור אותך.״ ״ומה אם הוא לא יזכור?״ היא שואלת ואני רואה דמעות בעינייה ״אלי אני באמת חושבת שהתחלתי להתאהב בו..״
״אל אני מבטיחה לך אני אעזור לו להיזכר בך המצב שלו השתפר והוא התחיל לזכור כמה דברים״ היא מחבקת אותי ופורצת בבכי