מאויבים לאוהבים הרפתקאות ליידיבאג המופלאה

מסתבר שבני נוער יכולים להיות גיבורי על, זה דווקא די קל

אדריאן.
"אוקיי, פלאג- אמרתי בקרירות- ציפורניים!".

"לאאא רגע חכה ילד אני לא סיימתי להסביר", אמר פלאג.
כשלפתע בהבזק של כמה שניות אני שיניתי צורה, אני לבשתי תחפושת מגניבה בטירוף של גיבור על בסגנון חתול שחור כמובן, למען האמת אני די אהבתי (אפילו שהפעמון טיפה מוגזם)
אני פתחתי את החלון והבטתי החוצה,
"אם אני גיבור על זה אומר שאני יכול לעוף?", חשבתי לעצמי.
ואחרי כמה שניות חשבתי לעצמי למה לא לנסות,
אני רצתי החוצה מבעד לחלון והרגשתי איך הרוח נושבת לי בשיער בעודי---- נופל למטה!!!!!!!
"חתולים לא יכולים לעוף, חתולים לא יכולים לעוף!!!" אני צעקתי בעודי נופל למותי, כשלפתע אני חשתי משהו קשור למותן שלי, זה היה מקל, "אוקיי אולי אוכל לזרוק אותו על מישהו שיוכל להציל אותי" חשבתי לי, אבל לפתע המקל התארך לאורך לא נורמלי, אני הצלחתי לאזן אותו ולטפס למקום בטוח שלא אפול בו על הראש "אוקיי-אמרתי- אני בכל זאת לא הגיבור הכי גרוע בעולם, אבל לפחות דבר אחד אני יודע, חתולים תמיד נוחתים על הרגליים", כן... מצאתי לי בדיוק את העיתוי המושלם לומר את זה.

פתאום משום מקום נחתה על ילדה מוזרה בתחפושת ויויו עם חוט באורך מגדל אייפל לפחות שקשר את שנינו על המקל שלי תלויים באוויר, "הממ.. ניראה שחתולים בכל זאת לא תמיד נוחתים על הרגליים", אמרתי בעודי חושב מה לעזעזל יצא לי עכשיו מהפה!?!?.

מרינט.
אין לי מושג מה קרה עכשיו!!
פריז תחת התקפה ואני אמורה להציל אותה ואין לי אפילו מושג למה אני זאת שצריכה לעשות את זה או מי הבחור הזה שאני אמורה להילחם איתו!.
"אני מצטערת", אמרתי.
אני ניסיתי לצאת מהקשר ששנינו היינו קלועים בו ואז לפני ששמנו לב הקשר הותר ונפלנו על הראש כמו שני אדיוטים.
"נעים מאוד להכיר, חתול שחור זה השם", אמר הפלרטטן במסכה.
"ואת?", הוא שאל.
"אני אממ... אני חושבת ששם זה משהו שאצטרך לחשוב עליו אחר כך", אמרתי.
לפתע שמענו צעדים ענקיים, כנראה של איש הסלע העצום.
"יש משהו במילים שלך, ניראה שאם נשאר כאן לפטפט אנחנו לא נשאר כאן יותר נקודה".
"כן... להביס סלע ענק, כמה כיף", אמרתי.
"אני חוזה שבעתיד הולך להיות לשנינו הרבה כיף ביחד", אמר ונישק לי את היד.
משום מה זה גרם לי להסמיק, אבל מהר מאוד נזכרתי שיש לנו בעיות אחרות,
אנחנו זינקנו למקום בו היה בריון הסלע, ובידו הייתה מילן?, זה משהו שלא ציפיתי מגוש אבן לעשות. "הנח לילדה הזאות ברגע זה", קרא חתול שחור.
הגוש לא הגיב הוא פשוט התקדם לעבר ביתו של קים בזמן שמילן צורחת עליו שיעזוב אותה לנפשה, רק רגע אחד היו פה כמה דברים שהסתדרו לה במקום אבל איך כל זה יכול להיות באמת הגיוני, אולי זה קשור למה שסיפרה לה טיקי היום?.
"הוא לא הולך להקשיב לשום דבר, אבל אולי זה יעזור במשהו", אמר חתול שחור ולפתע קרא בקול
"חתולאגן!" והיד שלו זהרה באנרגיה שחורה מלחיצה כזאות.
"מה זה בדיוק?", שאלתי.
והוא הסתכל עלי בחיוך בזמן שהדגים לי, הוא נגע בעמוד חשמל וברגע שנגע בו הפך כולו לחלודה והתפורר במקום.
"קול נכון, עכשיו תור ילד הסלע", הוא אמר בעודו רץ לכיוונו עם ידו מכוונת אליו, ולפתע נכנסתי לפאניקה עם זה באמת מה שאני חשבתי שזה אז לא עמד להיגמר טוב.
"חתול שחור חכה!", אני ניסיתי לעצור אותו מהר לפני שהיה במרחק נגיעה, אבל הצעקה שלי הסיחה אותו והוא נפל עליו, אני חשבתי שזהו זה, זה הרגע בו אחד ולתמיד הפכתי לגיבורת העל הגרועה בכל הזמנים, כשלפתע שמתי לב ששום דבר לא קרה, חוץ מאשר לעצבן את הענקי ולהעיף את חתול שחור.
"אני לא מבין, למה זה לא פעל?".
ולרגע אני התרווחתי בנשימה גדולה.
"זה בגלל שיש לך רק הזדמנות אחת לנצל את הכוח שלך", אמרתי.
"אוקיי, אבל למה את נשמעת שמחה?".
בגלל שאני חושבת שגוש האבן הזה הוא בעצם ילד תחת השפעת אקומה", אמרתי.
"הוא מה של המה?", שאל.
"נו באמת, הקוואמי שלך לא סיפר לך כלום".
"אממ..."