מאויבים לאוהבים הרפתקאות ליידיבאג המופלאה

מה לעזעזל הנבל הזה?

מרינט.
הבוקר שלי התחיל כרגיל, קמתי ציחצתי שיניים התארגנתי לבית הספר, שיניתי צורה לגיבורת על וחילצתי אנשים, ואיחרתי לשיעור.
הייתי בטוחה שהמורה מרצה עכשיו בשיעור היסוטריה כמו שהיה אמור להיות לנו, אבל מסתבר שהפרעתי באמצע הרצאה אחרת של המנהל דמוקליס.
"הו יופי, הגעת בדיוק בזמן מרינט". אמרה גברת בוסטייר, "אני חושבת שההרצאה של אדון דמוקליס נועדה בדיוק בשביל תלמידים מוכשרים כמוך".

"על מה היא מדברת?", חשבתי לעצמי.
התיישבתי ליד אליה ושאלתי אותה על כך:
"גבריאל אגרסט עורך תחרות אופנה בבית הספר שלנו! הוא מחפש מישהו שיעצב פריט לאחת לתצוגות האופנה שלו!", אמרה אליה בהתרגשות.
"זה נשמע ממש מדהים! אבל אדריאן לא יהיה הדוגמן שיציג אותו?", שאלתי.
"מה זה משנה מרינט זה הזדמנות של פעם בחיים! תחשבי שאחד מהעיצובים שלך יהיה בתצוגת אופנה אמיתית של לא אחר מאשר מעצב האופנה גבריאל אגרסט בכבודו ועצמו".
"את צודקת זה באמת נשמע הזדמנות של פעם בחיים", אני המשכתי להקשיב להמשך ההרצאה כדי לדעת עוד על הפרטים.
"בעוד כמה שעות גבריאל אגרסט יהיה כאן כדי לשפוט בתחרות האופנה ועכשיו בואו נעבור לנושא שלנו". הוא העביר לתמונה הבאה במצגת, "כובע באולאר".
"מההה", אני אמרתי קצת יותר מדי בקול.
אדריאן הסתכל עלי וצחק בשקט.
סומק של בושה עלה על פניי, "אני מצטערת מר דמוקליס", אמרתי.

אדריאן.
אבא שלי והרעיונות שלו הוא לא יכל פשוט להניח לי לעבור את הלימודים האלה בשקט בלי שום דבר יצוגי שקשור למותג שלו? כנראה שלא.

ההפסקה החלה בדיוק אחרי שהמנהל דמוקליס סיים אם ההרצאה שלו, אני יצאתי מהכיתה לבדי לחשוב קצת.

"אני יודעת לעצב כל כך הרבה כובעים! מגבעת, ברט, אבל כובע באולאר!?! מבין כל הכובעים שבעולם?!?".
"תירגעי בטוח יש לך פה משהו".
אני חייכתי לעצמי והלכתי לכיוון הרעש.
אני מצאתי את מרינט דופן ג'אנג ואליה סאזר יושבות ביחד ומסתכלות ביומן כלשהו, אני התקרבתי אליהם והצצתי לתוכו.
"זה העיצובים שלך אליה? וואוו כנראה יש לך סיכוי ממש טוב בתחרות", אמרתי.
"תודה רבה לך אדריאן זה הכי נחמד לשמוע את זה כשזה מגיע ממך", אמרה מרינט בחיוך מנצח.
"או, אז אני מניח שאלה לא שייכים לאליה", אמרתי.
"נכון מאוד".
"אוקיי אז בהצלחה".
"תודה" אמרה מרינט עדיין עם אותו חיוך ממקודם.
"אה וגם בהצלחה לך עם כובע הבאולאר, אם את לא תצליחי לחשוב על משהו אז תנסי לגשת עם עיצוב המגבעת שלך זה יהיה מגניב".

אני הלכתי בדיוק שמרינט החלה להסמיק כמו עגבנייה.
"אז ככה מפלרטטים היום עם בחורות?", שאל פלאג שצץ מן התיק שלי.
"תתחבא פלאג מישהו יכול לראות אותך", אמרתי לו.
"כן בטח תמצא לך תירוץ", אמר פלאג ונכנס חזרה פנימה.
אני הבטתי לכיוון מרינט, גילגלתי עיניים והמשכתי.

מרינט.
אני החלטתי בסופו של דבר להתאפס על עצמי והלכתי למקום ההשראה שלי, הפארק הכי יפה בפריז שאפילו אפשר לראות ממנו את מגדל אייפל בזווית הכי יפה שיש.
"המקום הזה מדהים מרינט", אמרה לי טיקי.
"את צודקת טיקי, אבל אני מקווה שזה יהיה מספיק כדי ליצור כובע שמעולם לא חשבתי לעשות", אמרתי
"אני בטוחה שתצליחי את מוכשרת מאוד".
אני חייכתי אל טיקי ושלפתי את מחברת העיצובים שלי.