נכנסתי למטוס והתקדמתי לאורכו כדי להגיע למושב שלי, כאשר מצאתי את המושב התיישבתי והנחתי את התיק שלי מתחת לכיסא שמולי, לקחתי את הטלפון והודעתי לכולם שעליתי על המטוס לפני שהעברתי אותו למצב טיסה.
לאחר כמה זמן ראיתי שאף אחד לא בא לשבת לידי, כנראה שלא הרבה אנשים טסים לטסמניה... המטוס חצי ריק...
לפני שהספקתי למצמץ התחילו בתדריך הבטיחות שיש בכל טיסה, תמיד חשבתי שזה ממילא לא הכרחי, בשעת חירום אף אחד לא יזכור את הדברים האלה.
אז הרמתי את מבטי כדי להסתכל על התדריך רק כמה פעמים ואז רפרפתי באלון של הבטיחות שהיה תחוב ברשת של המושב שמולי במהירות.
הוצאתי את האוזניות מהתיק שלי ושמעתי מוזיקה בזמן שהמטוס התחיל להמריא, נרדמתי תוך שנייה וזאתי השינה הכי רגועה שהייתה לי בחיים.
לפתע הרגשתי רעידות ושמעתי קריאות של אנשים צועקים, הסתכלתי מהחלון וראיתי שאנחנו מתקרבים במהירות שיא לכיוון האוקיינוס.
אין סיכוי שזה קורה לי. ניסיתי להיזכר בהוראות הבטיחות אבל אני בכלל לא הקשבתי להם! הבטתי על האנשים שהיו במטוס יחד איתי כדי לראות מה הם עושים אך זה כבר היה מאוחר מדי. הראייה שלי הטשטשה ודפקתי את הראש במושב שמלפני מהתנופה.
לפתע הרגשתי שהכל היה רגיל שוב.
והייתי משוכנע שזה חלום, אבל אני אף פעם לא התעוררתי.
YOU ARE READING
Short Stories 🖤
Random* כל 'פרק' הוא סיפור בפני עצמו, לרוב דמויות שהופיעו בסיפור אחד יופיעו באופן חוזר בסיפורים אחרים. ⚠ הסיפורים מורכבים מדברים רנדומליים שעולים לי לראש, לרוב דברים מטומטמים\מוזרים\מטרידים. ~ מקווה שתהנו לקרוא כמו שאני נהנתי לכתוב!
