Short Stories 🖤

#6

אי פעם חשבתם שלכל מה שקורה בחיים שלכם יש אינסוף סופים שונים? דבר אחד שקרה אחרת שגרם לשרשרת של ארועים שגרמה לכך שהמשהו הקטן הזה השפיע גם אליכם.  

שכל דבר רע שאתם חושבים שיקרה לכם כשאתם חושבים יתר על המידה הוא משהו שכבר קרה לכם, אבל ביקום מקביל. שיש אינסוף גרסאות של עצמכם, בעבר, בהווה ובעתיד. 

שהתחושה הרעה הזאתי שהייתה שלכם כשחשבתם ששכחתם את האש דולקת או כשחשבתם שקרה משהו למישהו שקרוב אליכם כאשר הוא לא ענה לטלפון, התחושה הזאת קורית בגלל שהיא מצביעה על כך שהדברים האלה באמת קרו אבל לא בנקודת זמן הזאת. 

****

אז עכשיו אתם הולכים להיות עדים למשהו שקרה לי לפני כמה ימים, כלומר אותו אירוע, גרסאות שונות. 

****

I

סיימתי את היום בבית הספר והלכתי לתחנת האוטובוס כדי להגיע הביתה, חיכיתי כמה דקות עד שהאוטובוס הגיע והתיישבתי במושב הקרוב ביותר לדלת היציאה. אמא שלחה לי הודעה בבוקר שהיא תחזור מוקדם ואראה אותה כשאני אגיע הביתה אחרי בית ספר.

אני-  אמא הגעת הביתה?

עברו כמה דקות והיא עדיין לא ענתה להודעה, הייתה לי הרגשה לא טובה אבל התעלמתי. בדיוק הגיע הזמן שלי לרדת מהאוטובוס. הרמתי את התיק ויצאתי.

הגעתי לדלת הכניסה הביתה ושמעתי רעשים מבפנים, הוצאתי את המפתח מהתיק ופתחתי בעזרתו את הדלת. סגרתי אחרי את הדלת אחרי שנכנסתי ונעלתי אותה חזרה, היו ריחות נעימים של אוכל, "הו מותק, הגעת!" ראיתי את אמא במטבח, "כן, שלחתי הודעה." עניתי והתיישבתי בשולחן, "אוי הייתי עסוקה בבישולים אז לא ראיתי! בואי תספרי איך היה בבית הספר האוכל עוד מעט יהיה מוכן." 

II

סיימתי את בית הספר סוף סוף אחרי מבחן ענקי באלגברה, הלכתי לחכות לאוטובוס וכמעט נרדמתי בתחנה. כשהאוטובוס הגיע עליתי עליו והתיישבתי מאחור איפה שלא היו אנשים, לא שמתי לב ולאט לאט נעצמו לי העיניים. 

התעוררתי מרעש של מישהו שפונה אליי, "היי, זאת התחנה האחרונה את צריכה לרדת!" שיפשפתי את עיניי ופתחתי אותן, "מ-מה?" שאלתי, "זאת התחנה האחרונה את צריכה לרדת." "טוב..." עניתי הרמתי את התיק ויצאתי מהאוטובוס, פתחתי את הטלפון וראיתי מלא הודעות מאמא שלי, נזכרתי שבבוקר היא שלחה הודעה שאומרת שהיא תחזור מוקדם ואראה אותה כשאני אגיע הביתה אחרי בית ספר, 

התקשרתי אליה וחיכיתי שהיא תענה לטלפון. 

___

אמא- "איפה את?? אני ממש דאגתי כשלא הגעת!"

אני- "נרדמתי באוטובוס ולא העירו אותי עד לתחנה האחרונה..."

אמא- "אויש! אני אבוא לקחת אותך! את יודעת איפה את?"

אני-  "כן, נראה לי. "

אמא-  "תשלחי לי את הכתובת. "

III

סיימתי את בית הספר והלכתי ישר לתחנת האוטובוס כדי להגיע הביתה, חיכיתי כמה דקות עד שהאוטובוס הגיע והתיישבתי במושב הראשון שהיה פנוי. 

עברו כמה דקות, בדיוק הגיע הזמן שלי לרדת מהאוטובוס. הרמתי את התיק ויצאתי.

הגעתי לדלת הכניסה של הבית דפקתי על הדלת, ואף אחד לא ענה. מוזר...  אמא שלחה לי הודעה בבוקר ואמרה שהיא תחזור מוקדם ואראה אותה כשאני אגיע הביתה. הורדתי את התיק מהגב כדי להוציא ממנו את המפתחות ולהיכנס הביתה. 

פתחתי את הדלת בזהירות וראיתי את התיק של אמא שלי ליד הדלת, אז היא כן חזרה... אז למה היא לא אמרה משהו כשדפקתי על הדלת?  הרמתי את מבטי מהתיק והסתכלתי לכיוון הסלון, הכל היה מבולגן! "אמא!" קראתי כשהלכתי במסדרון, נכנסתי לחדרה וראיתי אותה בוכה ואת השידה שבדרך כלל מלאה בתכשיטים ריקה, ואז הבנתי. פרצו אלינו הביתה. 

♤~♤~♤~♤
הרבה זמן שלא העלתי משהו והרגשתי צורך להעלות אז הנה משהו שכתבתי לפני כמה זמן ולא העלתי עד עכשיו :)