עבר שבוע מאותו היום שעומר צעק עליי. הוא לא דיבר איתי מאז, אבל אני נותנת לו זמן ומרחב. כשהוא ירצה לדבר אני אהיה כאן בשבילו.
"פיצית" קרא אור מהחדר שלו
"מה?" קראתי בשאלה
"תכיני לי אוכל"
"לא רוצה, תכין לעצמך"
"נו עלמה"
״תזמין פיצה"
״לא רוצה״
״בסדר בסדר״ עניתי בייאוש
״פסטה?״ שאלתי
״כן״
ממש כמו ילד קטן, חשבתי בייאוש.
ירדתי למטה למטבח וראיתי את רוזה הטבחית, מכינה עוגה.
"היי רוזה" אמרתי
"שלום ילדונת" החזירה בחיוך
"מה את עושה?"
"מכינה עוגת לימון ליהלי, היא חוגגת 20 מחר."
"את לא חייבת להכין לה עוגה את יודעת, אפשר לקנות."
החיוך על פניה של רוזה ירד במעט.
"לא, התכוונתי שאת לא צריכה לטרוח בשבילה. כי היא כפויית טובה."
"הכל בסדר יקירה, זה לא מפריע לי."
"אני כל כך מצטערת אם פגעתי בך רוזה, את יודעת שלפעמים אני חסרת טאקט."
"הכל בסדר עלמה" חזרה
"אוקיי, אכפת לך שאני אכין פסטה? אור ביקש ממני."
"ברור ברור"
ניגשתי למגירה והוצאתי סיר גבוה, שמתי על הכיריים והדלקתי את האש. חיממתי מים בקומקום הוצאתי פסטה פנה. כשהמים רתחו שפכתי אותם לסיר והוספתי את הפסטה. שמתי טיימר ל - 6 דקות והתיישבתי.
"איך הבן שלך?" שאלתי את רוזה
"יותר טוב, אבל הוא עדיין מאושפז. עוד שבועיים הוא יתחיל לעשות פיזיותרפיה."
הבן של רוזה חולה סרטן והוא גם שבר את הרגל ככה שההחלמה עוד יותר מסובכת.
"יופי, העיקר שמצבו משתפר."
"כן" רוזה חייכה בעייפות
הטיימר צלצל ורוקנתי את המים מהסיר, שמתי בצלחת וגירדתי מלא אבל פשוט מלא פרמז'ן, ככה זה כשיש לך אח חזיר. אני מודה, גם אני אוכלת פסטה עם הרבה פרמז'ן, אבל בצורה הרבה יותר נקייה. הוא אוכל כמו חזיר.
עליתי למעלה ודפקתי בדלת חדרו של אור.
לא הייתה תשובה. דפקתי שוב. אין תשובה.
נאנחתי ופתחתי את הדלת, רואה שאור משחק במחשב.
"הנה הפסטה שלך"
"תודה" אמר בלי להסתכל עליי.
YOU ARE READING
כובשת את העולם
Teen Fictionעלמה היא תלמידת תיכון. כמו הרבה בנות בגילה, היא מתאהבת, שוברת לבבות וליבה נשבר. האם תוכל לקום אחרי הפגיעה החזקה מכולן? *הסיפור מנקודת מבט אחת *אין להעתיק, לשכפל או לשכתב. כל הזכויות שמורות ©️
