כובשת את העולם

פרק 14

אני רצה לחדר הכושר, המוזיקה מקיפה אותי ושואבת אותי לעולם אחר. העיניים שלי משוטטות בין האנשים שברחוב, מתקבעות על גבר בשנות השלושים לחייו, שמנסה להיכנס לבניין.
רגע, הוא פורץ או דייר?

אני מצמצמת את העיניים שלי ובוחנת את מעשיו של הגבר. נראה שהוא לא מקיש את הקוד הנכון, והוא ניסה לפחות ארבע פעמים.
פורץ, אני מחליטה, מתפללת שאני לא טועה.

אני מרימה אבן קטנה, לא קטנה במידה שלא ירגישו אותה ולא גדולה מספיק בשביל לגרום לנזק רציני.
זרקתי את האבן, מקווה שאני לא אפספס ואפגע בעובר אורח.

בום!
האבן פוגעת לו בראש, הוא מסתובב בעיניים פעורות.

״מה את חושבת שאת עושה?! ילדה מטומטמת!״ צרח עליי
״אמא שלך מטומטמת!״ אני צועקת לו ״תתרחק מהבניין או שאני מתקשרת למשטרה!״
הוא לא זז, מאתגר אותי במבטו.

פתחתי את הטלפון והקשתי את המספר של המשטרה.
״הזדמנות אחרונה!״ הזהרתי
עדיין לא זז. חייגתי.
״משטרה, מדברת סיגל.״
״היי סיגל, אני רוצה לדווח על ניסיון פריצה לבניין״ אמרתי, מספיק חזק בשביל שישמע.
״מי מנסה לפרוץ?״
״גבר בן שלושים בערך, קירח, מטר שבעים, לובש חולצה ומכנסיים שחורים.״
״מה הכתובת?״
״רוטשילד 51״
״אין בעיה, שלחתי ניידת.״
"תודה"
"מה השם?"
"עלמה, יום טוב"
"גם לך"

————————-

הגעתי למתחם הספורט. מחוץ למתחם תלוי שלט גדול עם הכיתוב 'מתחם הספורט של נווה צדק'.
חייכתי לטום, השומר שבכניסה, שקרץ לי.
העברתי במכונה את הכרטיס המזהה שלי ונכנסתי לחדר הלוקרים. שמתי את התיק שלי בתא ונעלתי אותו.
נכנסתי לחדר הכושר הגדול, שמלא במתקני כושר עם שתי מכונות שתייה.

ניגשתי לאופניי הרכיבה, הנחתי את הבקבוק לצד המתקן והתחלתי לרכב. בעודי מאזינה למוזיקה, ראיתי גבר בן עשרים בערך מתקרב אליי. הוא היה גבוה, מטר שמונים לפחות, עם שיער שחור ועיניים ירוקות.

כשהוא עצר לידי וחייך, עצרתי את המוזיקה. "היי, את חדשה כאן? לא זוכר שראיתי אותך כאן מקודם." אמר.
"האמת שלא, אני די ותיקה כאן. כנראה אנחנו לא מגיעים באותן השעות." עניתי בחיוך קטן.
"רוצה להתאמן ביחד?" שאל עם חיוך פלרטטני.
"מצטערת," קטעתי אותו "יש לי חבר."
"חבר זה לא קיר."
"אני לא מעוניינת," עניתי בקול יבש "יש כאן עוד בנות, תנסה אותן."
"את הכי יפה כאן." ניסה שיטה אחרת.

התעלמתי ממנו והפעלתי את המוזיקה, מקווה שיבין את הרמז וילך. הוא הסתכל עליי כמה שניות נוספות והסתובב לכיוון המשקולות. מוריד את החולצה וקורץ אליי.

אחרי אימון של שעתיים שכלל ריצה, משקולות, ומתח, החלטתי לסיים להיום ולחזור הביתה.

נכנסתי למלתחות הנשים והתקלחתי, נותנת למים החמים לשטוף מעליי את הלכלוך. הוצאתי מהלוקר את התיק, ולבשתי חולצת בטן וטייץ.

"מה קורה עלמה? כבר לא רואים אותך." אמר טום כשהגעתי ליציאה מהמתחם.
"אני בסדר, לימודים. מה איתך? מה עם איילה?" איילה היא בת הזוג שלו, ואחת הבחורות הכי מתוקות שפגשתי.
"ברוך השם, מה חדש אצלך?"
"יש לי חבר," והזדרזתי להוסיף "אבל הוא באמת מדהים ומתייחס אליי טוב."
הוא לא היה מאוד מרוצה, אבל רוב הקשיחות עזבה את פניו.
"העיקר שאת שמחה." אמר לבסוף
חייכתי "להתראות טום."

————————-

הגעתי לדלת הכניסה בבית שלי ועוד לפני שהספקתי להוציא את המפתחות מהתיק, קיבלתי הודעה מיעל.
׳נגיע עוד רבע שעה, תתכונני נפשית.׳ גיחכתי בידיעה שהיא לא מתכוונת לעצמה, היה די קל להסתדר עם יעל. הבעייתית היתה אלינה, שלוקחת כל דבר לקצה.

נכנסתי הביתה ועליתי לחדר, שומעת רעשים מהחדר של עומר, שאמור להיות עכשיו בצבא. פתחתי את הדלת, וראיתי את הסיוט של כל אחות קטנה - אחי הגדול עירום ומתחתיו יהלי. מיותר לציין שראיתי גם את הפין שלו?

צרחתי ומיהרתי לסגור את הדלת. רצתי לחדר שלי והתחלתי לסדר אותו, רוצה לשכוח את מה שראיתי. קיבלתי עוד הודעה מיעל.
׳אנחנו כאן׳ כתבה.
׳יורדת׳ עניתי

כשירדתי במדרגות, עומר ניגש אליי. ״את לא יכולה לדפוק?״ שאל בעצבים
״אתם לא יכולים להיות בשקט?״ הצטמררתי ״ברצינות עומר, צילקתם אותי לכל החיים.״
״אל תגזימי״ ביטל אותי ״לפחות הזין הראשון שראית היה שלי ולא של נער חרמן בן שבע עשרה.״
״מי אמר?״ התגרתי
לסתו של עומר התקשחה והוא הלך.

ניגשתי לדלת וברגע שפתחתי אותה, ראיתי הבזק של שיער בלונדיני לפני שחיבקו אותי חיבוק דוב.

״אלינה,״ טפחתי על גבה ״אני... לא... נושמת...״
״אופסי״ התרחקה וחייכה בהתנצלות.
״אז מה קורה?״ חייכתי אליה
״אני פשוט לא סובלת את המפלצת הזו. נשבעת, זה מרגיש כאילו היא רוצה להכשיל אותי.״ אמרה בדרמטיות
הרמתי גבה.
״המורה שלה למתמטיקה,״ הסבירה יעל בתגובה לפניי המבולבלות. ״היא הכשילה אותה פעמיים ברצף, כשהיא היתה אמורה לתת לה שמונים.״
הנהנתי בהבנה ״נעלה לחדר שלי?״ הצעתי.

עלינו למעלה וקפצנו על מיטת הקינג סייז שלי. יעל הדליקה את הטלוויזיה ונכנסה לנטפליקס, ״בנות גילמור?״ אני ואלינה הנהנו.