***והנה עברה עוד שנה של הרפתקאות ולילי וסוורוס כבר בני 10 מאז הפרק האחרון. אבל כלום לא השתנה, פטוניה עוקצנית כתמיד וסוורוס עדיין חבר הכי טוב***
שלום יומן יקר! תיעדתי הרבה ימים שמחים בזמן האחרון ויש לזה סיבה אחת: אני כמעט בת 11!!! עוד מעט הגיע הזמן ללכת להוגוורטס וסוורוס ואני רוצים ללכת לבית של הנחש! בית סלית'רין. ״סוו לאיזה בית אתה מקווה ללכת?״ ״סלית'רין כמובן.״ ״אבל אמרת שזה בית לא נחמד״ ״לא. אמרתי שזה בית של קוסמים מצליחים! הקוסמים הכי גדולים בעולם למדו שם! אני רוצה להיות חזק.״ ״טוב אז גם אני רוצה ללכת לסליתרין!״ ״יופי קיוויתי שתרצי״ ״אנחנו נלמד ביחד ונלך לשיעורים ונחלוק חדר ונשב אחד לייד השנייה בארוחות!״ ״את מתלהבת יותר מידיי. זה בסך הכל בית ספר״ ״אבל כולם שם כמונו סוו! זה יהיה כל כך נחמד לא להרגיש לא שייכת״ ״אני לא רוצה לעזוב את העץ שלנו! מי יטפל בו לילי?״ ״הוא יהיה בסדר. מה קרה לך סוו? אתה לא רוצה ללכת להוגוורטס יותר?״ ישבנו מתחת לעץ הערבה הבוכייה שלנו. סוורוס עצם את עיניו. הבנתי מייד מה הוא רוצה לעשות. עצמתי גם אני את עיניי וביחד הקשבנו לכישוף שהמצאנו מלפני מלא זמן, הענפים והעלים התנועעו מצד לצד ויצרו צלילים יפים נורא. סוורוס פקח את עיניו ואמר: ״אני מפחד לילי״ פקחתי גם אני את עיניי ושאלתי: ״ממה?״ ״שלא יקבלו אותי בהוגוורטס. אני מכוער וחלש ובסוף אני אהיה בהפלפאף הבית של החלשים״ ״סוו אתה סתם מרחם על עצמך! אתה לא חלש! אתה לא מכוער! והפלפאף הוא לא בית של חלשים. הפלפאף זה לטובי לב. ולפי מה שאתה אומר, אתה לא אחד מהם, אז די!״ סוורוס הסתכל עלי בהפתעה. לא ציפיתי לשאת כזה נאום ארוך. אחר כך סוורוס חלה במשהו שקוראים לו אבעבועות דרקון. תכננתי ללכת לבקר אותו! באמת! אבל אז אמא רצתה שאני אעזור לה להתמודד עם כמות הלקוחות שהגיעה לחנות. אז הלכתי. ״שלום!״ ״בוקר טוב״ ״המכנסיים שם״ ״בגדי ילדים זה מכאן״ הוצפתי בשאלות אבל ידעתי כבר את כל התשובות. ״האם הילדה תואיל בטובה לעזור לנו?״ שאל קול מוכר מאחורי. הסתובבתי וראיתי את, לוציוס. ״מה? אני רוצה עזרה כמו כל שאר הלקוחות לילי!״ ״נו באמת! סוף סוף. איפה האומנת שלך?״ ״אוהו מתחילים בעקיצות? היא שם קונה עוד כובע״ צחקתי וגם הוא צחק. ״לילי את בת 10 בשם מרלין! למה את עובדת בחנות בגדים?״ ״כי אמא שלי צריכה אותי!״ ״את צחקת עליי שיש לי אומנת א-״ קטעתי אותו: ״ומכיוון שאני עובדת, בי בי לך לוציוס מאלפוי!״ טוב זהו. לא ראיתי אותו שוב בחנות. אבל הלכתי לבקר את סוורוס אחרי מבטים נרגזים מאימו. הוא היה, איך לתאר את זה? ירוק. הוא היה כולו ירוק. ״היי״ אמרתי בשקט והתיישבתי לו על המיטה, היא חרקה. ״היי״ הוא אמר בקול צרוד. נשארתי שם במשך המון שעות עד שבסוף גברת סנייפ סילקה אותי. לילי
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
