הייי! טוב אז רמוס לא שאל את מה שהוא רצה לשאול, מזל. אליס מתרחקת ממני בזמן האחרון וזה מאוד עצוב לי. אין לי הרבה חברות בגלל התחרות על פוטר. סוורוס התעלם ממני כבר מלא זמן. אני תלוייה ברמוס. אבל אני לא רוצה שהוא יחזור לשאלה שלו.
אז זה מה שקרה: ישבתי בחדר המועדון מנסה להשלים שיעורי בית בשינוי צורה, זאת הייתה הפעם הראשונה שפוטר לא היה שם כדיי להפריע לי, התגעגעתי לזה למען האמת. תהיתי אם הוא גם מתעלם ממני.
רמוס נכנס לחדר המועדון מלא סריטות. הוא היה נראה כל כך עייף. אחרי הכל השעה הייתה שתיים לפנות בוקר. ״רמ! אתה בסדר? מה קרה לך?״ שאלתי. הוא היה מופתע לראות אותי, ״לילי! מה את עושה פה?!״ הוא היה נראה נרגז שעוד מישהו ראה אותו שם. ״על תספרי לאף אחד״ הוא נאנח ונרדם על הכורסא ליידי.
בבוקר הסריטות הגלידו ולא בלטו כמו בלילה.
רמוס הלך לדבר עם פרופסור סלוגהרן על משהו. אני לא מאמינה שסלית'רין יכולים להיות כל כך רעים! כשרמוס חזר הוא היה, פצוע, מדמם, והדבר שהיה פעם התיק החום שלו, דמה יותר למצנפת המיון.
מבחינתי סוורוס ירד לשפל המדרגה. כששאלתי את רמוס מה קרה לו, הוא רק רטן והצביע על סוורוס.
ירדתי לארוחת הערב ושם לוציוס היה עסוק בלהקריא לכולם מכתב, שמעתי מילים בודדות: מפלצת, מופרעת, פריקית. כל מי שראה אותי התחיל לצחוק. התלמידים דיברו בינהם: ״מופרעת?״ ״מאוהבת בסנייפ?״ ״תמיד ידעתי שהיא משוגעת״ ״וואו ציפור מתה? לזה לא ציפיתי״ התחלתי ללכת אחורה עד שנתקלתי בדלת. ידעתי מה קרה, פטוניה. אני שונאת את אחותי.
ולמה מכל האנשים, לוציוס? סוורוס לא נראה בשום מקום וג׳יי- פוטר הסתכל עליי עם מבט של עצב, ידעתי מה הוא חושב: ״סוורמאוס? מכל האנשים לילי? דווקא אותו?״
התחלתי לבכות בזמן שפרופסור דמבלדור ניסה להשתיק את גל הצחוקים שעלה גם משולחן גריפינדור. ברחתי. לילי
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
