היי יומן יקר שלי! זה נוראי אני יודעת. החיים שלי סבל.
אז אתמול הלכתי לחדר המועדון ושם היו רק, רמוס ואליס. כמובן... הם רבו. ״מה זה איכפת לי רמוס?! אתה הלכת אחריה! כשהיא ראתה אתה פשוט רצת אחריה! לא איכפת לך ממני? אתה אוהב את לילי אוונס נכון?!״ ״אליס את לא מבינ-״ ״אני אומר לך מה אני לא מבינה! אני לא מבינה איך יכלתי לחשוב שאני אוהבת בן אדם כזה גועלי!״ ״על תגזימי״ ״אני לא״ ״בסדר אז אני מניח שאני פשוט אלך!״ צעק רמוס ולפני שהספקתי לומר מילה הוא יצא בסערה מחדר המועדון וכמובן שהיה חייב להיתקל בי בדרך...
הבטנו אחד בשני כמה רגעים ארוכים ואז הוא פשוט התחיל לבכות וחיבק אותי. חיבקתי אותו גם. התגעגעתי אל החיבוק הזה. ״אהם אהם״ נשמע קול מאחורינו. מיהרנו להפסיק את חיבוקנו כשהבנו שהדובר הוא פוטר. ״טוב, ביי״ אמרתי והסתלקתי לפני שמישהו יתחיל לריב.
בחדר המועדון אליס בכתה מצונפת על הכורסא. ״היי״ אמרתי. ״אני כל כך מצטערת לילי״ היא אמרה ובכתה עוד יותר, ״אני שונאת שאני תמיד כל כך קנאית מטומטמת״ ״היי! את לא מטומטמת, טוב אולי קנאית... אבל זה בסדר!״ ״תודה״ היא אמרה בקול צרוד.
באותו היום הייתי תמיכה רגשית לשני החברים הכי טובים שלי.
אבל אז הגיע הרגע שהם ׳רצו להיות לבד׳ ואני נאלצתי לסבול בשקט את ג׳יימס פוטר. ״אני חושב שאת צריכה לשקול יותר ברצינות את הדייט הזה״ אמר פוטר ולא הניד עפעף. ״בסדר״ אמרתי וגיככתי. ״באמת?!״ ״לא״ ״את עוד תראי אוונס את תתחנני שאני אצא איתך בסוף״ החמצתי פנים אך לא אמרתי דבר, נמאס לי מפוטר הזה.
הלכתי לאגם לבד באותו ערב. רמוס לא רצה ללכת כמובן. ואז שמעתי שיחה שהלוואי שלא הייתי שומעת...
״אתה מה?! אתה אמרת לי שרצית לספר לה עלייך לא על.. אני לא מאמין! איזה חבר נוראי אתה!״ ״ג׳יימס אני יכול להסביר! אני כל כך מצטער!״ ״אני לא מאמין שנישקת אותה חתיכת דביל!!!״ ״ג׳יימס!״ ״מה רמוס?! מה אתה רוצה ממני?! רק העובדה שאתה אדם זאב לא הופכת אותך כל הזמן למסכן!״
וזהו, זה היה לי מספיק. לא רציתי לשמוע יותר. ברחתי משם. החבר הכי טוב שלי. אדם זאב? זה לא הגיוני. רמוס העדין, השקט והביישן הוא בהחלט לא אדם זאב יומן יקר, מה אני עושה עכשיו? לילי
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
