אובססיה לא צפויה

ככה זה התחיל

ליזי ריק':
אני בת 15
הלכתי אם ההורים שלי לבית מלון בצד השני של העיר
הגענו לבית מלון וראיתי כמה אנשים לבושים שחור ומשקפי שמש
אמרתי לאמא שלי"למה לעזאזל הם אם משקפי שמש בתוך הבית מלון" גחחתי .
"ליזי הם אנשים שאני לא רוצה שאפילו תצרי איתם קשר עין" אמא אמרה
"למה מי הם" שאלתי
"זה לא משנה מי הם , הם אנשים מאוד רעים"
"רעים רעים אבל הבחור שם נראה מוש-"
באתי לגמור את המשפט ואמא קטעה אותי
"ליזי!! אל תחשבי על זה ואל תסתכלי אליהם הם יעשו צרות שלא תצאי מהם"
נבהלתי.

פאבלו סיונו:
הגעתי אם אנשי לבית מלון שחייב לי כסף
"תקשיבי לי טוב תקראי עכשיו לבוס שלך לפני שאני יורה לך על הראש עכשיו !!" איימתי על המזכירה ובאמת הייתי עושה את זה
צעקתי כי היא באמת בלבלה לי את המוח
הינה הבוס שלה מגיע כולו רועד זה הצחיק אותי ממש
" תקשיב לי ותקשיב לי טוב פעם הבאה שאתה לא משלם וגורם לי לבוא עד אליך אני יורה לך  בראש " הצמדתי אותו לקיר וחנקתי איתו "ב ב בקשה אני ישלם רק תן לי יומיים " הוא התחנן "יומיים זה כול מה שיש לך עכשיו אני רוצה לישון פה יומיים להשגיח עליך תסדר לי את הפנטהאוז " אמרתי ושחררתי את החניקה .
באתי לעלות לחדר שלי
וראיתי אותה מתלחששת אם אמא שלה היא הייתה נראת עוד נערה היא הייתה כול כך יפה שאי אפשר להסביר אמא שלה פתאום התעצבנה אליה והיא קפצה מבהלה והסתכלה אלי היא לא הייתה נראת מפחדת היא הייתה נראת ממש בטוחה בעצמה לעומת זה אמא שלה לא העיזה להסתכל אלי וניסתה שגם ביתה תהיה כמוה וזה לא עזר למה מה שסקרן אותי עוד יותר

מחר או מחרתיים יעלה פרק חדש