אובססיה לא צפויה

דברי .תשפכי. ואל תחסכי מילה אחת.

פאבלו:
הגענו למעלית של הבניין שלי ואמרתי לאמה
"היא לא יודעת שאת בחיים אוקי?.
דבר שני אל תספרי לה כלום על היריות שקרו"
אמרתי לה ברוגע והיא הנהנה בהסכמה .
עלינו למעלה והגם שלי תפתף על המעלית ונכנסנו ליזי קמה מהר ורצה אלי ולא ראתה את אמה שעמדה מאחורי גייסון "פאק מה קרה לך ?" היא שאלה והזדקפה וריחרכה מסביב "הריח שלה" היא אמרה ואני חייכתי וזזתי ונתתי לה לראות את אמה
"מה? לא נכון? וואט דה פאק מה קורה פה? " רצה לאמה והרימה אותה בחיבוק ובכתה כמו שלא ראיתי בחיים, אני וגייסון עמדנו בצד וחייכנו  וצפינו בהן מתחבקות "איך.. ? מה קורה כאן תסבירו חי עכשיו. איך את כא-אן מה קורה פה?" היא שאלה וניגבה את הדמעות והסתכלה על אמה ועלי .

גייסון תפר אותי והתיישבנו כולם בסלון "עכשיו תסבירו לי איך הכול קרה מהפציעה ועד שמצאתם אותה ואת תסבירי לי מה קרה לך בכול השנים האלה." היא אמרה .
"הלכתי לרוניק כדי לנקום וראיתי את אמה יודבת והיא הייתה בשוק וסיפרתי לה שאת מתגעגעת ובדיכאון וטראומה והיא באה איתנו ,
באמצע הנסיעה לכאן התחילו הצוות של רוניק לעשות מארב ולירות בנו אבל אני וגייסון הרגנו את כולם ועל הדרך נפצעתי.
אוקי ליז ?"
היא הסתכלה עלי ועל אמה וניגבה את הדמעות שלה .
"אמה"  היא אמרה לה "מה?" היא שאלה בקול עייף "הם בסדר " ליזי אמרה לה ברוגע וליטפה אותה ואמה התפרצה בבכי "רו-רוי ב-בסדר?" היא שאלה אותה ואני לא הבנתי מי זה
"רוי?" גיסון שאל והם לא שמעו "הוא כבר בן 17 " ליז אמרה וחייכה לאמה "הוא קצת בעייתי בלימודים כמו שאני הייתי " אמרה ושניהן גיחכו תוך כדי שאמה מנגבת את הדמעות "הוא אמר שהוא מתגייס למרות שההורים נגד" היא אמרה ואמה חייכה במבוכה שראתה שאנחנו שם  "אחי הקטן" היא אמרה לנו .

בנות סליחה שאני כותבת קצר .
ויש לי קצת עומס בלימודים .קצת הרבה.
אז אני ינסה לכתוב כמה שיותר