אובססיה לא צפויה

לא מדברת

*ליזי תתעוררי*

פאבלו:
היא שכבה מתחתי מחוסרת הכרה כבר 5 דקות ואז היא התעוררה בבהלה והרחיקה אותי ממנה "פאק" היא אמרה תוך כדי שהתנשפה
"ליזי מה קרה לך מה ראית שם מה את לא מספרת"
"האוכל מוכן?" למה היא מתחפקת
"לא" אין לה דרך להתחמק
"פאבלו תעזוב אותי"
"לא יקרה"
היא גלגלה עיניים
"פעם הבאה שאת מגלגלת לי עיניים אני מזיין אותך במקום לא משנה איפה זה יהיה"
היא בלעה רוק בכבדות
"מה קרה לך למה איבדת הכרה?"
"סיוט
"זה קורה הרבה?"
"רק ברגעים מסוימים שאומרים לי דברים או שמפעילים אלי לחץ או תנועה לא נכונה"
מה??
"פאבלו -"
"-מה עשו לך שזה ככה?"
"לא משהו רציני" שקר
"לא לשקר לי אני רואה לך את זה בעיניים "
"לא עכשיו" היא אמרה והתחמקה ממני במבט
הרמתי את סנטרה כדי שתסתכל אלי
"עכשיו" קבעתי
"לא" היא אמרה
"עכשיו ליזי" נהמתי , אני שונא שאומרים לי לא ברגיל אף אחד לא אומר לי מילה נגד
מה שאני אומר
היא קפצה מהנהמה שלי והסתכלה בפחד ,
אני לא אוהב שהיא מפחדת ממני
"אוקי רק אל תצעק בבקשה" היא תכף התחננה שלא הצעק מה יש לה?
"אוקי תירגעי"
משכתי אותה לחיבק מה שאני לא עשיתי אף פעם
"זה קרה לפני 10 שנים בגיל 8 בערך"
מה קרה לה?
"נו"
"אל תזרז אותי"
היא שוב עושה את זה
"אמ... אנסו אותי" ירדה לה דמעה , אני ירצח את מי שעשה את זה לה ואני באמת ירצח  זה לא חדש לי
"מי מתי ואיפה"
"אני לא זוכרת " היא שוב משקרת
"או שאת לא רוצה לזכור"
היא הורידה מבט
"יש אוכל?"
"זה לא נגמר פה"
היא הנהנה
והלכנו למטבח
היא אכלה קצת כי היא לא באמת הייתה רעבה היא רק התחמקה ממני אפילו מהמבט שלי
"סיימתי" הוא הנהנה
"את צריכה לישון"
"אני לא עייפה "
"לא שאלתי"
והיא הלכה לחדר ושמעתי נפילה ורצתי לכיון ו.....
הי מה נשמע? אני מצטערת שלא כתבתי פה הרבה זמן פשוט יש לי עוד שתי ספרים שאני כותבת וזה קשה אז אני ישתדל יותר אבל בנתיים תעשו לי טובה קטנה ותסמנו את הכוכב למטה זה בלי כסף