אובססיה לא צפויה

אני ירצח אותו

ליזי:
פאבלו תכנן שאני יתחתן איתו ? צחקתי מהמחשבה שאני ופאבלו נתחתן
"את באה?" פאבלו בא ושאל והתבונן בי למשך כמה דקות "מה לא טוב??" שאלתי והסתכלתי על עצמי "זה מושלם בדיוק כמוך" הוא אמר והסמקתי כמו צבע של האריזה של כיפכף "את עושה את השמלה הזו סקסית ברמה מטורפת " הוא אמר והסמקתי עוד יותר והוא התקרב ואכל לי את הפה בנשיקה לוהטת בהחלט .
"יאללה בואי לפני שאני מזיין אותך" הוא אמר וצחקקתי , הוא לקח את ידי והוביל אותי למעלית ועטף אותי אם הזרוע שלו והיד שלו על התחת שלי .

יצאנו מהאוטו ופאבלו  שוב שם את היד שלו סביבי , "ליז" הוא שאל "פאבלו" אמרתי והוא עצר מול הדלת "אבא שלי אדם קצת חופר" הוא אמר וחייכתי "מצויין כי גם אני " אמרתי ודפקתי וגברת אם חליפה של חצאית וג'קט כחולה , ידעתי שזו אמא של פאבלו כי היא בול כמוהו יפה תואר אם עצמות לחיים ועיינים ירוקות דבש שיכולתי להיסתכל אליהן שעות בידיוק כמו שאני יכולה להיסתכל על פאבלו.

"תיכנסו" היא אמרה ושמעו וראו את ההתלהבות שלה "וואו בתי איזה יפה את " היא אמרה ואני חייכתי אליה והיא חיבקה אותי חזק "מי שמדברת את נראת כמו מלאך" אמרתי ואז שמעתי את השיר שאני ואמה היינו שרות לפני שחטפו אותה ועצמתי עיינים ונרגעתי " היא דומה למלאך" אמא של פאבלו אמרה בספרדית מאחורי בזמן שהיא ופאבלו צפו בי מקשיבה לשיר "אני יודע " הוא ענה בספרדית וידע שאני מבינה אבל לא אמר לאימו " גרסייס (תודה בספרדית)" אמרתי והסתובבתי ואמא של פאבלו נבהלה שהבינה שהבנתי כול מילה "אמורה הם הגיעו?" אבא של פאבלו שאל בצעקה "כן יקירי הם כאן" היא אמרה בחזרה והוא נכנס לחדר שבו עמדנו ,
הוא היה לבוש בחליפה שחורה הוא היה חסון וטוב מראה לגילו, "ליזי ריק?" הוא אמר ואז קלטתי מי זה "מאסימו?" שאלתי בחיוך ורצתי לתת לו חיבוק גדול לא ראיתי אותו שנים ,
אמא של פאבלו ופאבלו עמדו והסתכלו בבלבול וירדתי ממאסימו שחיבק אותי והרים אותי תוך כדי ודי מחץ אותי "אתם מכירים?" הם שאלו ביחד ואני ומאסימו צחקנו "בטח שאנחנו מכירים ליזי היא נכדה של רוניניו חבר וותיק שלי" הוא אמר וחייך העצב "הוא נפטר לפני 3 שנים" הוא הוסיף ואני ניגבתי את הדמעה "הוא יודע?" מאסימו אמר והתכוון לזה שאם פאבלו יודע את סיבת מותו יותר נכון רציחתו "הוא מכיר את הסיפור אבל לא יודע על סבא" אמרתי באיטלקית למרות שידעתי שפאבלו ואימו מבינים אותנו .

ישבנו בשולחן ופאבלו נישק אותי ואני יתביישתי מהוריו ובעיקר ממאסימו "אני רוצה הסבר עכשיו" פאבלו אמר ומאסימו חייך חיוך גדול והתחיל בסיפור .
"אני ורוני (קיצור של רוניניו) הכרנו בתיכון אני הייתי בתוך המאפיה והוא לא היה אבל עדיין הוא היה איש הסוד של המאפיה וידע הכול אבל לא הגדיר את עצמו בתוך איש מאפיה, ואז נולדו לו 2 ילדים ואז גם 5 נכדים ואז אחרי 4 שנים הגיעה מלאך לעולם , היא באמת הייתה נראת כמו מלאך ועדיין נראת כך" הוא אמר והסמקתי ופאבלו שם את ידו על ירכי והקשיב "ליזי ריק נולדה ומאז-" הוא בא לגמור את המשפט ונדחפתי לו באמצע "-ומאז הוא כמו סבא שלי"  אמרתי ושנינו חייכנו וגם אמא של פאבלו בקיצור כולנו חייכנו
"ומה אם סבא שלך?" אמא של פאבלו שאלה וירד לי החיוך השמח והפך לעצוב.
"את לא חייבת" מאסימו אמר ואני נשמתי עמוק והרגשתי פלאשבקים קטנים "את בסדר? את לא חייבת לספר לנו עכשיו"  פאבלו לחש לי באוזן ואני נישקתי אותו קלות והסתכלתי על מאסימו והוא חייך חיוך שאומר 'את לא צריכה אם את לא רוצה' , ידעתי שאני יהיה חייבת לספר להם מתישהו אז התחלתי לספר

"בגיל 8 אנסו אותי 2 בחורים " אמרתי וראיתי שמאסימו מתחיל להיות עצבני רק מלשמוע מה עשו לי ולאמה כמובן , אמא של פאבלו נבהלה ששמעה וקמה וחיבקה אותי חזק "אוי גיבורה שלי " היא אמרה וחייכתי אליה "זה רק החלק הראשון " אמרתי והיא הנהנה וחזרה לשבת ומלואה צומת הלב היית עלי הפעם .

נשמתי עמוק ופאבלו חיבק אותי אם זרועו וזה הרגיע אותי "כמו שאמרתי מה שקרה בגיל 8 אמ..  הייתי בדיכאון כבד ואף אחד לא הבין למה-" אמא שלו קטעה אותי באמצע "-לא סיפרת " היא שאלה והנהנתי בחיוב והיא חייכה חיוך של רחמים "מי שהציל אותי ומצא אותי היה סבא שלי , הוא מצא אותי שוכבת על ריצפה בתוך מחסן שבו שמו אותי אני עד היום לא יודעת איך הוא מצא אותי " אמרתי ונשמתי עוד נשימה ישר לריאות ופאבלו ליטף את ירכי בידו הגדולה וזה עוד יותר הרגיעה אותי והמשכתי.
" ואז אלחי שנתיים שהתחננתי לסבא שלי שלא יספר  הוא סיפר והורי כעסו מאוד שלא סיפרתי,  אבל לא באמת הייתי קשורה להורי ודיברתי איתם האופן גלוי הם רק היו קשר דם לא קשר הדוק והאנשי סוד שלי ,איש הסוד שלי היה סבא

, אחרי כמה שנים סבא מצא אחרי חיפושים ארוכים את הגברים האלו ויצא לנקום ושהוא הגיע ....." עצרתי כי היה לי קשה לנשום ומאסימו קם וירד על הברכיים שלו ליד הכיסא שלי וליטף את ידי "את בסדר בתי , זה לא בגללך -" הוא אמר והתפרצתי וקמתי על רגלי "זה כן בגללי בגללי הוא לא כאן איתנו זה בגללי" התפרצתי בבכי ואמא של פאבלו נבהלה ולא הבינה מה זה קשור אלי וניגבתי את הדמעות נעמדתי והמשכתי" הם רצחו אותו ברגע שהם הבינו שהוא סבא של הילדה שהם אנסו כמה שנים לפני " אמרתי בשפתיים רועדות ורצתי משם לבחוץ ופאבלו ומאסימו אחרי ........, רצתי כול כך רחוק שהגעתי לאגם גדול אם דשא מהמם מסביב ונפלתי על ברכיי והתחלתי לבכות את כול מה שהיה בפנים ואמרתי בלחש "סליחה סבא אני כול כך מצטערת ..." אמרתי וניגבתי את דמעותי "אני מתגעגעת אליך כול כך את כול כך חסר לי ... " אמרתי והרגעתי את הדמעות שלי "לכולנו" שמעתי את מאסימו אומר ומתקרב אלי וקמתי אליו וחיבקתי אותו והוא אותי, הוא ליטף לי את השיער  ובכיתי על כתפו" למה הוא עשה את זה מאס (קיצור של מאסימו)?" שאלתי בבכי והוא תפס את פני והסתכל אלי "זה לא אשמתך בלה הוא רצה לנקום בהם " הוא אמר וניגב את דמעותי ואז ראיתי את פאבלו רץ עלינו יותר נכון אלי , הוא חיבק אותי ונישק אותה "את נורמלית דאגתי לך למה ברחת ככה" הוא שאל וחיוכו של מאסימו צץ שוב על פניו.

מה אתם אומרות פרק מספיק ארוך?
אהבתם?
זה פיצוי על זה שלא הפעלתי הרבה זמן בספר הזה.
ורציתי להגיד שאני עובדת קשה על הספר השני שלי שאין לי זמן אז לכו לקרוא אותו ואני מנסה והנסה להפעיל ולכתוב פה יותר.
מקווה שאהבתם שחר🥰😍