Never alone again

אמילי/דין

אמילי
״קראת לי?״ שאלתי את יולי, המנהלת שלי.
״כן אמילי, תכנסי מתוקה״ חייכה אליי וחיוכה הבליט את גומות החן שבלחייה.
נכנסתי והתיישבתי מולה בלחץ, הצטרפתי לבית הספר רק לפני כמה חודשים, אין סיכוי שפישלתי כלכך מהר נכון?
״אוקיי, אז אני קראתי לך בשביל לדבר איתך על..״ אל תגידי את זה, אל תגידי את זה. כבר התחלתי לתכנן איך אני יורדת על ברביעי ומבקשת שלא תפטר אותי, אני חייבת את הכסף אם אני מתכננת לעבור לווגאס בשנים הבאות.
״אמילי? את איתי?״ אמרה יולי וקטעה אותי ממחשבותיי.
״כן כן.. סליחה גברתי. על מה דיברנו?״ שאלתי בקול צרוד.
״אוקיי, אז אני רוצה שאת תחנכי את כיתות א.״
הסתכלתי עליה בפה פתוח ושאלתי ״מה? אבל למה?״
״בגלל שאין בשבילך תפקיד מסודר כרגע בתור מורה מקצועית, אני חושבת שתסתדרי מצויין. זה בסדר מצידך, אמילי?״  הסתכלה בתוך עיניי בציפייה.
״אמ.. אוקיי.. כן אני יכולה לעשות את זה.״ יולי חייכה אליי ויצאתי מהמשרד.
מה לעזאזל קרה הרגע? אני? מחנכת? ועוד לילדים בכיתה א??
לעזאזל. אני מקווה שלא אפשל.
_
דין
״בוקר טוב דין, איך אתה מרגיש? תקשיב.. אני מתנצלת אבל בסוף לא אחנך את הילדים שלך, בעלי ואני החלטנו לעבור לתאילנד. אתה יודע.. להתחיל חיים חדשים. מתנצלת.. מקווה שהמחנכת החדשה תהיה נחמדה🤍״ קראתי שוב ושוב את ההודעה שחברתי הטובה שהייתה אמורה לחנך את שתי הנסיכים שלי שלחה לי, התאכזבתי כי סמכתי עליה.
כנראה שזו רק הוכחה שאי אפשר לסמוך על אחד אחד בעולם המזדיין הזה.
״היי אבא..? למה אתה לחוץ?״ שאל ריו ובהה בי.
התכופפתי ונשקתי לראשו, ״שום דבר ילד שלי, הכל בסדר, אני רק.. קיבלתי שתהיה לכם מחנכת אחרת במקום הקודמת, זה הכל.״ כן, ודאגתי מהעובדה הזאת נורא. אני לא סומך על אף אחד עם הילדים שלי חוץ מליאם.
״באמת אבא? מי תהיה המחנכת שלנו במקומה?״ שאלה מילי.
״אני לא יודע קטנה שלי, אני מניח שנגלה בקרוב.״
חרא.על.החיים.שלי.
פתאום, אישה גבוהה עם רגליים ארוכות ורזות, שיער בלונדיני שמגיע עד הכתפיים ועיניים ירקרקות נכנסה לכיתה, היא לבשה שמלה שחורה שהגיעה לה עד היריכיים, השמלה הייתה צמודה והבליטה את הצדדים הטובים בגופה. מייד הרגשתי את הצורך להביא ביד.
פאק, לא בהייתי ככה באף אחת מאז לוסי, ואת האמת שעדיף שלא אבהה, מחשבותיי נקטעו כשראיתי את מילי רצה אל אותה בלונדינית.
״היייי!! את המחנכת שלנו?״ שאלה.
״אני.. כן מתוקה.. אני המחנכת שלכם.״ חייכה חיוך קל והתכופפה אליה.
״וואו.. את יפה מאוד.. יש לך עיניים יפות!! איך קוראים לך?״
״קוראים לי אמילי, ולך?״
״לי קוראים מילי, בואי תכירי את אח שלי ואת אבא שלי.״ היא תפסה בידה ומשכה אותה לכיווננו.
פאק. מה אני עושה??
״ריו תראה, זאת המחנכת שלנו אמילי״  ריו הסתכל עליה ועשה לה שלום עם היד בזמן שנצמד לרגליי, לעזאזל.. לילד הזה היו בעיות עם אנשים בדיוק כמוני.
״ריו ילד, תגיד שלום.״ שמעתי את עצמי אומר.
״היי..״ אמר בני ואמילי חייכה בתגובה. לעזאזל, החיוך הזה הכאיב לליבי.
״אני מניחה שאתה האבא? נעים להכיר.. אני אמילי. אני אחנך את הילדים שלך.״
הסתכלתי לתוך עיניה ולחצתי את ידה.
״נעים מאוד אמילי, אני דין. אני אשמח לדבר איתך לפני שהשיעור יתחיל.״
״אמ..אין בעיה אדוני, יש לנו חמש דקות״
״בחוץ. לדבר בחוץ, גברתי.״ התחצפתי.
״אה..אוקיי.״ אמרה ויצאה איתי החוצה.
״תקשיבי לי, גברת אמילי, אני מצפה מאוד שהילדים שלי יהיו מרוצים ממך, כי בנתיים, זה נראה שמילי מתלהבת ממך מאוד, ואני אוהב את זה, אבל אני נשבע לך שאם אשמע שקרה לה או לריו משהו בגללך, או בגלל כל מורה/ילד אחר, לא משנה פיזי או לא, אני אדאג שיעיפו אותך מהבית ספר הזה. מובן?״
היא בהתה בעיניי ואמרה ״אדוני, אתה לא מכיר אותי בכלל, למה שלא נפתח ברגל ימין? תנסה לסמוך עליי קצת, אני לא מפלצת או נושכת.״
״אני לא סומך על אף אחד. אני שאלתי אם הבנת אותי, גברתי.״ שמעתי את עצמי אומר.
היא הסתכלה לתוך עיניי והנהנה.
״מעולה, אני שמח שהגענו להבנה.״
הסתכלנו אחד על השני לעוד כמה שניות בשתיקה, ובדיוק כשאמילי באה לאמר משהו, הצלצול קטע אותה.
היא ליקקה את שפתייה ואמרה ״אתה יכול לסמוך עליי, אדוני, לא אתן שהילדים שלך יפגעו.״ ואז היא נכנסה לכיתה.