*כעבור כמה שבועות*
יום ההולדת של ריו ומילי הגיע, לעזאזל.. הם חיכו לזה כלכך. והאמת שגם אני.
לפני 10 שנים, החזקתי בפעם הראשונה את שתי הילדים שלי.
לפני 10 שנים, הפכתי לאבא, חזרתי עם לוסי לבית שלנו, הם שני הילדים שלנו.
לפני 10 שנים, הפכנו למשפחה, עד שהיא עזבה.
״אבא אבא אבאאאא!!״ מילי רצה אליי מחוייכת וקטעה אותי ממחשבותיי.
״כמה מתנות קנית ליי?״ שאלה והסתכלה בעיניי עם העיניים הכחולות המהפנטות שלה.
״אחת מתוקה, כמו בכל שנה.״
״אבל אבא, בגלל שאני חוגגת יום הולדת 10, מגיעות לי 2 מתנות!״ הסתכלה עליי ואמרה בפרצוף עצבני בזמן שהתחלתי לצחוק.
לעזאזל אני מת על הילדה שלי, נשקתי ללחייה והורדתי אותה.
״אל תדאגי אהובה שלי, אקנה לך עוד מתנה אחרי שתחזרי מבית הספר, עכשיו איפה אחיך?״
״ישן נראה לי..״ למה חשבתי אחרת..
״אלך להעיר אותו, בנתיים תפתחי את המתנה שלך.״ נשקתי למצחה והתקדמתי לחדרו של ריו.
כשפתחתי את הדלת, כמו בכל שנה ביום ההולדת של הילדים שלי, ראיתי אותו מסתכל על תמונה מפעם שלו ושל אימו, ידעתי שגם מילי עשתה את זה, זו לא פעם ראשונה שזה קרה.
אבל מילי לא הגיבה כמו ריו, ריו היה הילד של אמא. הוא זכר כל פרט ופרט שעבר איתה, למרות שהיה רק בן שנה כשעזבה, הוא זוכר הכל.
״ריו, מה אתה עושה?״ שאלתי והוא הסתובב אליי בבהלה.
״כלום אבא.. שום דבר. הכל בסדר.״ חייך אליי וזרק את התמונה על המיטה.
נאנחתי, כרעתי ברך והסתכלתי בעיניו.
״בוא נסיך שלי, בוא לאבא.״
ריו בתגובה התקרב אליי, משכתי אותו לחיבוק והוא שתק וחיבק אותי ברכות.
אהבתי את ריו בכל ליבי, ואני יודע שהאהבה הזאת הדדית. תמיד הרגשתי אותה.
אבל אני בחיים לא אהיה כמו לוסי, בחיים לא אגרום לו להרגיש כמו שלוסי הצליחה, בחיים לא אהיה כמוהה, וכבר השלמתי עם זה.
ידעתי שלריו קשה בלי דמות נשית בחייו, וידעתי שיש בו כעס על לוסי, אבל באותו זמן אהבה אליה.
״ריו, אני יודע שקשה לך ואני מצטער שאני לא מספיק לך, אני יודע שאתה רוצה משפחה עם 2 הורים, עם אמא ואבא, אני מצטער שאני לא יכול לתת לך את זה. אבל זה המצב כרגע, ילד שלי.״
ריו הסתכל עליי בעיניים גדולות, ובתגובה עיקם את פרצופו ואמר ״אני אוהב אותך אבא.. תמיד תהיה מספיק לי ותמיד תהיה החבר הכי טוב שלי, אני פשוט.. מדמיין מה היה קורה אם היא לא הייתה עוזבת.״ ליקקתי את שפתיי וקמתי על רגליי.
״אולי.. נוציא את התמונה הזאת מהבית? ממ? זה יעזור לך להפסיק לחשוב עליה?״
הוא הסתכל בעיניי במבט כועס ואני נאנחתי.
״תתארגן לבית הספר, יום ההולדת שלך היום, אתה לא צריך לבכות ככה.״ הוא הנהן והתחיל להתארגן.
חזרתי למילי ונשקתי לראשה, היא חייכה אליי עם בובת חד הקרן הכחולה שקניתי לה, אפילו שהילדה שלי חגגה יום הולדת 10, היא נשארה בליבה בת 5. וזה מה שאהבתי בה, היא לא נתנה לאף אחד להוריד אותה, הוא לגרום לה להפסיק להיות מי שהיא.
״אבא תודה על הבובה! היא מושלמת, אני אוהבת אותה כלכך.״
חייכתי אליה בתגובה, ״אני שמח שאהבת נסיכה קטנה, התפקיד שלי זה לגרום לך להיות מאושרת.״
היא חייכה והלכה להביא את התיק שלה, כשריו יצא מהמקלחת הוא הסתכל על המתנה שנמצאת על השולחן, הוא פתח אותה וראה גיטרה חדשה שעליה חלם כבר כמה חודשים טובים, דחיתי את הקנייה הזאת במשך המון זמן. לא הוצאתי את הגיטרה מאז שלוסי עזבה וידעתי שריו ירצה שרק אני אלמד אותו.
הוא רץ וחיבק אותי מייד, נשקתי למצחו.
״אתה צריך להגיד תודה לליאם, הוא עזר לי לבחור אותה.״
״אגיד.. תודה אבא, תודה תודה תודה״ חייכתי אליו והוא ירד ממני.
הסתכלתי בשעון ולקחתי את התיקים שלהם.
״קדימה, לבית ספר אתם מאחרים. אבוא לאסוף אתכם אחרי הלימודים ונלך לליאם לאכול פנקייק״
שתיהם צעקו בשמחה וירדו לאוטו בזמן שהם מחזיקים ידיים, ריו ומילי אהבו אחד את השני יותר מכל דבר בעולם, וזה מה שעזר לי להמשיך לעמוד על הרגליים בכל יום.
האהבה שלהם זה לזה, והאהבה שלהם אליי.
YOU ARE READING
Never alone again
Romanceהחיים שלי היו רגילים לגמרי,חייתי עם אישתי ושני הילדים האהובים שלי, עד שיום אחד, היא השאירה מאחור אותי, את ריו, הנסיך הקטן שלנו עם העיניים הכחולות העמוקות, ואת מילי, הנסיכה של אבא, עם השיער הבלונדיני הגלי-מתולתל שלה, עם הצחוק הכי יפה שגורם לכל בן אדם...
