אמילי
עברו שלושה שבועות מאז שהתחלתי ללמד את הכיתה, והאמת? שזה הלך הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.
מבין כל הילדים בכיתה, התחברתי הכי הרבה לתאומים קופר, התאומים האלה קיבלו את הלב שלי מהשנייה שנכנסתי לכיתה.
מילי עם העיניים הכחולות המהממות שלה, הגומה העמוקה שיש בסנטרה, שיערה הארוך, הביטחון העצמי הנועז. מילי הייתה ילדה מדהימה, די ילדותית. אבל היא לא נתנה לאף אחד לרדת עליה לא משנה מה, היא אהבה את מי שהיא.
וכמובן, יש את ריו.
עם העיניים הירוקות, המבט הקר והעמוק שיש בעיניו, החוצפה והאומץ הרב, וכמובן הצורך להגן על אחותו ועל המשפחה שלו, הדבר שהכי הדהים אותי הוא הקשר בין שלושתם, אך בעיקר הקשר של ריו ומילי.
לפני כמה ימים, ראיתי אותו רב עם אחד הילדים בכיתה בגלל שהציק למילי, אותו ילד זרק את בובת החד קרן הקטנה שלה על הרצפה, ודרך עליה, כל הבובה התלכלכה.
מילי התחילה לבכות ודחפה אותו על הרצפה, אותו הילד בא לתת לה מכה חזקה, ומהר מאוד אחיה בא לשם וטיפל באותו הילד. הוא הרביץ לו עד שהתחיל לרדת לו דם מהשפה, ישר הלכתי לשם והפרדתי בין שתיהם.
לקחתי את ריו ומילי איתי לצד, קניתי להם שוקולד והם סיפרו לי מה קרה.
הסתכלתי על ריו וראיתי את המבט בעיניו, הוא לא התחרט על מה שעשה וידעתי את זה, הוא היה עושה את זה שוב אם זה היה אפשרי.
ריו יגן על אחותו עם החיים שלו, קלטתי את זה ישר.
״היי אמילי״ מילי קטעה אותי ממחשבותיי ובאה אליי עם חיוך ענק על שפתיה.
היה לה זר פרחים לבנים על הראש ושיערה היה פזור, היא לבשה חולצת בית ספר לבנה וטייץ שחור קצר,חייכתי אליה והתכופפתי לחבק אותה, הילדה הזאת יודעת לחבק כמו שצריך.
״היי יפייפיה שלי, מה זה הזר שיש לך על הראש?״
״זה זר בגלל שיש לי ולריו יום הולדת, אבא קנה לי אותו.״ באותה השנייה שמילי הזכירה את אביה, הוא נכנס בזמן שריו הולך לצידו.
״היי מר קופר, ריו.. שמעתי שיש לך ולאחותך יום הולדת היום. מזל טוב״ אמרתי וחייכתי, נשקתי לראשה של מילי והיא חייכה ורצה לחבק את רגלו של אביה.
״אה.. תודה אמילי.״ אמר והתקרב לאביו
״אבוא לקחת אותם מוקדם היום, יש לנו תוכניות לעשות,״ אמר והסתכל עליי.
״זה בסדר, נכון?״
״אה.. כן בטח אין בעיה, אדאג שיצדיקו את החיסורים.״ חייכתי חיוך קל, הוא הנהן ונשק לראשו של ריו ועל לחייה של מילי ויצא מהכיתה.
שאלוהים יעזור לי עם הגבר הזה..לא פגשתי כמוהו בחיים, עם כמה שהוא קר ואכזרי, זה רק מושך יותר.
״שבו במקום שלכם.. עוד מעט יתחיל השיעור.״ אמרתי לתאומים, מילי רצה למקום בחיוך בזמן שריו התיישב בשתיקה בכיסא שלו, יש משהו בילד הזה.. אני מרגישה את זה. הוא שבור, קשה לו.. ואני רוצה להיות שם בשבילו, לעזור לו לתקן את השברים שלו, אך לא רק את שלו, גם את של אבא שלו.
דין
אחרי שיצאתי מהבית ספר של התאומים, נסעתי לבית של ליאם, קבענו שנקנה מתנות לילדים ונעשה להם הפתעה קטנה בבית.
בזמן הנסיעה לא הפסקתי לחשוב על אמילי, משהו היה לי מוזר בה, מאז שאמא של ריו ומילי עזבה אותנו, לא חשבתי על אף אחת בצורה רומנטית או מינית, שום דבר לא עורר בי תשוקה, חוץ ממנה.
מאז שפגשתי במבטה של אמילי, אני לא מצליח להפסיק לחשוב עליה, ובשנייה שאני חושב עליה הזין שלי מתעורר לחיים, וזה רע.
אסור לי לפתח רגשות, לא עכשיו, אני לא מתכוון להתאכזב שוב או לאכזב את מילי וריו, לעזאזל אם הילדים האלה יתאכזבו שוב, זה יפרק אותם לגמרי.
אני לא מתכוון להרוס את הילדים שלי. לא יותר ממה שהם הרוסים עכשיו.
ליאם נכנס לאוטו וקטע אותי ממחשבותיי,
״כן גבר בוקר טוב גם לך. למה אתה נראה כאילו דרסה אותך מכונית?״ שאל והסתכל עליי בחיוך. ״תחייך קצת. היום לפני 10 שנים הדבר הכי טוב בחייך קרה, הילדים שלך באו לעולם אחי, איך אתה יכול להסתובב עם פרצוף כזה היום?״ בתכלס, הוא צדק במה שהוא אמר.
״בקושי ישנתי בלילה,״ השקר נפלט מפי בקלות, ״חשבתי על מה לקנות לריו ומילי, אני לא יודע איך עוד אפשר להפתיע אותם.״
״הא.. כן בטח, אתה שוכח שאני מכיר אותך כמו כף היד שלי, מניאק קטן, אתה יכול לשקר לכולם אבל לא לי.״ אמר ונתן מכה לעורף שלי, גלגלתי עיניים והתחלתי לנסוע.
״אגב, שכחתי לעדכן אותך, אחותי תצטרף היום, העיפו אותה מהבית שלה, אז אין לה איפה לישון בזמן הקרוב. זה בסדר כן?״ הנהנתי ישר, משפחה של ליאם זה משפחה שלי, ליאם הבן אדם היחיד שאני מסכים לו להתקרב אליי, חוץ מהילדים שלו כמובן.
אבל אני מניח שגם אחותו תהיה סבירה.
אחרי יום שלם של סיבובים בקניון, מצאנו את המתנות המושלמות לילדים שלי.
למילי קניתי דובי ענק בגובה 2 מטר, בצבע לבן יפייפיה, כבר ציינתי שלי לי יש אובססיה לדברים כאלה?
לריו קניתי 4 משחקים חדשים לפלסטיישן, אפילו שהוא לא ביקש אותם, ידעתי שהוא רצה אותם.
ריו לא מבקש שום דבר בדרך כלל, אבל רואים לפי העיניים שלו מה הוא רוצה, וכל פעם שעברנו בקניון, ראיתי אותו בוהה במשחקים האלה במשך דקות ארוכות.
אני וליאם חזרנו לביתו וסידרנו את כל המתנות, ניפחנו בלונים והכנסנו את העוגה למקרר, הכל היה נראה מושלם. בדיוק כמו שתכננתי.
הלכתי לקחת את מילי וריו מהבית ספר, ונסענו לביתנו, הם נכנסו להתקלח והתארגנו להערב.
YOU ARE READING
Never alone again
Romanceהחיים שלי היו רגילים לגמרי,חייתי עם אישתי ושני הילדים האהובים שלי, עד שיום אחד, היא השאירה מאחור אותי, את ריו, הנסיך הקטן שלנו עם העיניים הכחולות העמוקות, ואת מילי, הנסיכה של אבא, עם השיער הבלונדיני הגלי-מתולתל שלה, עם הצחוק הכי יפה שגורם לכל בן אדם...
