Never alone again

אמילי

״קדימה, אמילי. את יכולה. את מסוגלת.״ ניסיתי לעודד את עצמי ולהעביר את החרדה שלי. לעזאזל, אני לא מאמינה שהסכמתי לזה.
כשנכנסתי לכיתה ראיתי חבורת ילדים, חלק חיבקו את הוריהם ונפרדו מהם לשלום וחלק היו עם חבריהם אחרי שהוריהם הלכו.
פתאום ראיתי ילדה קטנה ניגשת אליי, עינייה היו כחולות כמו ים שאין בו גלים, שיערה היה גלי- מתולתל ובצבע חום כהה, הילדה חייכה אליי ומייד קלטתי את הגומה העמוקה שיש בסנטרה.
היא לבשה חצאית שחורה וחולצת בית ספר ורודה, היו לה עגילים באוזנייה בצורת חיפושית, היא הייתה כלכך מתוקה.
״היייי!! את המחנכת שלנו?״ שאלה.
״אני.. כן מתוקה.. אני המחנכת שלכם.״ חייכתי חיוך קל והתכופפתי כדי שאוכל להסתכל בעינייה הכחולות.
״וואו.. את יפה מאוד.. יש לך עיניים יפות!! איך קוראים לך?״
״קוראים לי אמילי, ולך?״
״לי קוראים מילי, בואי תכירי את אח שלי ואת אבא שלי.״ היא תפסה בידי ומשכה אותי אל גבר גבוהה, למרות שאני יחסית גבוהה, הייתי צריכה להרים את ראשי כדי שאוכל להסתכל בעיניו, הוא לבש חליפה שחורה- כמו של עורך דין.
עיניו היו ירוקות עם גוון כחול, חולצו הייתה צמודה לחזהו, והבליטה את שריריו, שיערו היה שטני מושלם.
״ריו תראה, זאת המחנכת שלנו אמילי״ מילי אמרה והסתכלה על הילדון החמוד שם בצד שהנחתי שקוראים לו ריו, הוא הסתכל עליי ועשה שלום עם היד בזמן שנצמד לאביו.
״ריו ילד, תגיד שלום.״
״היי..״ אמר ריו, חייכתי בתגובה והסתכלתי לאב בעיניים, ״אני מניחה שאתה האבא? נעים להכיר.. אני אמילי. אני אחנך את הילדים שלך.״ אמרתי.
הוא הסתכל עליי במבט קר כמו קרח ולחץ את ידי.
״נעים מאוד אמילי, אני דין. אני אשמח לדבר איתך לפני שהשיעור יתחיל.״
״אמ..אין בעיה אדוני, יש לנו חמש דקות״
״בחוץ. לדבר בחוץ, גברתי.״
״אה..אוקיי.״ רעדתי ואמרתי,
יצאנו החוצה.
״תקשיבי לי, גברת אמילי, אני מצפה מאוד שהילדים שלי יהיו מרוצים ממך, כי בנתיים, זה נראה שמילי מתלהבת ממך מאוד, ואני אוהב את זה, אבל אני נשבע לך שאם אשמע שקרה לה או לריו משהו בגללך, או בגלל כל מורה/ילד אחר, לא משנה פיזי או לא, אני אדאג שיעיפו אותך מהבית ספר הזה. מובן?״
הסתכלתי לתוך עיניו, איזה חוצפה יש לו? הוא לא מכיר אותי בכלל. מאיפה הוא יודע שאפגע בילדים שלו?
״אדוני, אתה לא מכיר אותי בכלל, למה שלא נפתח ברגל ימין? תנסה לסמוך עליי קצת, אני לא מפלצת או נושכת.״
״אני לא סומך על אף אחד. אני שאלתי אם הבנת אותי, גברתי.״ אמר והרים את קולו קצת.
הסתכלתי עליו והנהנתי, לא יכולתי שיפטרו איתי.
״מעולה, אני שמח שהגענו להבנה.״
הסתכלנו אחד על השני לעוד כמה שניות בשתיקה, ובדיוק כשבאתי לאמר משהו, הצלצול קטע הכל.
ליקקתי את שפתיי, ״אתה יכול לסמוך עליי, אדוני, לא אתן שהילדים שלך יפגעו.״ אמרתי ואז נכנסתי לכיתה, דין נכנס איתי לכיתה ונפרד מילדיו. בשנייה שיצא מהכיתה התחלתי ללמד.
-
כשחזרתי מהיום עבודה, נכנסתי למקלחת ושמתי פיגמה, נשכבתי על המיטה שלי, וגללתי באינסטגרם.
פתאום, דין קפץ לראשי, זה קרה כבר כמה פעמים היום.
באמצע השיעור, בהפסקה, בזמן שהמנהלת דיברה איתי על איך היה היום הראשון, ואפילו במקלחת.
לעזאזל.. ישר הרגשתי את הדגדגן שלי פועם.
חיפשתי את שם המשתמש שלו באינסטגרם, כמובן שעם כישורי הסטוקינג שלי מצאתי אותו תוך פחות משתי שניות.
חלק מהתמונות היו של מילי וריו איתו ביחד, וחלק.. חלק לא לגיל של שתיהם, לעזאזל.. התמונות שהיו שם.. הרגשתי רטיבות בין רגליי, לא שמתי לב למעשה ידיי והכנסתי יד מתחת למכנס והתחלתי לגעת קצת, ככל שגללתי יותר ויותר.. ככה גם היד עברה את התחתונים, דמיינתי את היד של דין במקום ידי, מעסה את הדגדגן הפועם שלי, גנחתי בעונג ודמיינתי אותו מולי, מבקש שאגמור בשבילו כמו ילדה טובה.
וכך קרה, אחרי כמה דקות, גמרתי כמו שלא גמרתי בחיים.
לעזאזל.. אף פעם לא הייתי כלכך חרמנית כמו עכשיו.
חרא על החיים שלי.