לא יכולים לשלוט בי- פאנפיק על שומרת הערים האבודות

חלק 2 - סופי

ריחפו מולי שישה כדורים: מים, אדמה, אוויר, אש, אם כל התמציות וזרמצל.

רעד עבר בי, למה לכל הרוחות יש מולי שישה כדורים של היסודות?! מה זה אומר בכלל?! הרגשתי שאני משתגעת, לפתע הכדורים נעלמו וסופה נוצרה, ממש בתוך החדר. איגרפתי את ידיי ונשמתי נשימות עמוקות כדי לנסות להרגיע את עצמי. הסופה נעלמה. אך לפתע אלווין התפרץ לחדר בסערה (ה.כ. סערה? הבנתם? לאמשנה...) "סופי? הכל בסדר?" הוא התנשף "חשבתי ששמעתי רעמים, ברקים וגשם..."

עשיתי את עצמי מבולבלת כדי שלא יחשוד בי "רעמים? אלווין, אתה בטוח שאתה בסדר? אולי כדאי שתישן קצת". הצעתי, ובאמת, הוא נראה עייף מאוד.

"כן.." הוא מלמל "כן זה כנראה מה שזה.." לא היה לי נעים לשקר לאלווין, אבל מה כבר יכולתי לעשות? כלומר, לא יכולתי פשוט לבוא אליו ולהגיד "הי אלווין, יש שש יכולות חדשות עכשיו! או, ואחת מהן אסורה! תודה רבה על ההבנה!" החלטתי לשמור על היכולות האלו בסוד, אבל... אחרי שיצרתי את הסופה הרגשתי מן... משיכה בבטן. וכל שניה שעברה במשיכה הזאת התחזקה יותר ויותר, יותר ויותר.

"אז ככה הם מרגישים," חשבתי לעצמי "כל הפירוקינטיקאים וההידרוקינטקאים ומחוללי הרוח ומרעידי האדמה, זה מה שהם מרגישים בכל יום מחדש. ורק עכשיו אני מבינה את זה... ותמיד חשבתי שיש להם חיים קלים..." ואז, זה הכה בי. אני מסוכנת. אני חייבת לברוח. ועכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.

לקחתי נשימה עמוקה, התחברתי לכח שידעתי שהיה טמון עמוק בתוכי, ועפתי, שוברת בדרך את כל תקרות פוקספייר. מעולם לא הייתי אומללה ושמחה כל כך כאחד. מעולם לא הרגשתי כה לכודה וחופשייה כאחד.

-237 מילים-