סופי עמדה מולנו. בהינו בה במשך כמה שניות, אבל עיניה היו מעורפלות. "אני מצטערת". היא לחשה לפני שהיא התעלפה.
בהינו בסופי ששכבה על הרצפה, מעולפת. אחרי כמה דקות אולדן התעורר מההלם.
"קדימה," הוא מלמל, עדיין קצת המום. "צריך להכניס אותה הביתה."
"כן..." נתתי לעצמי את הסטירה המנטלית הכי חזקה שיכולתי, סופי, הקראש שלי ואחת החברות הכי טובות שלי, שתמכה בי לאורך כל הדרך, שלא עזבה אותי גם ברגעים הכי קשים, ואני פשוט בוהה בה כמו אידיוט.
"קדימה," תפסתי פיקוד. "לין, פיץ, טאם, דקס, ביאנה ואני נטפל בסופי, ואתם-" הצבעתי על המבוגרים "טטפלו בנסתרים. המועצה יכולה ללכת."
"בשום פנים ואופן לא!" צעק חבר המועצה אמארי. "יש בידנו לא אחד, לא שניים, אלה שבעה חברי נסתרים! אם אתה חושב שאנחנו נעזוב אז אתה ממש טועה! אנחנו נכלא אותם בגלות---"
וכולנו יודעים כמה טוב זה הלך בפעם הקודמת, נכון?" שאלתי בעוקצנות. "אתה לא באמת חושב שיש בסך הכל רק שבעה חברי נסתרים, נכון? אומנם הם חסרי הכרה אבל זה לא אומר שהם לא יתעוררו. אף אחד לא יכול לשחרר משהו שהוא לא יכול למצוא."
"הוא - הוא צודק" אמרה חברת המועצה אורהלי, שעדיין לא השתחררה לגמרי מההלם.
"יופי, אז סיכמנו. אתם-" הצבעתי על המועצה. "שלום. ואתם-" הפנתי את ראשי אל עבר לין, פיץ, טאם, דקס, ביאנה. "תעזרו לי לקחת את סופי אל הבית, וגם אתה אלווין." הרמנו את סופי ובכוחות משותפים השכבנו אותה על הספה.
"מה עכשיו?" שאל אלווין.
מה 'מה עכשיו?' אתה הרופא פה!" כבר התחלתי להתעצבן.
"אה כן.." הוא אמר בפיזור נפש. מה הולך פה?! זה ממש לא מתאים לאלווין, הרי סופי היא המטופלת מס' 1 שלו!
הוא החל להבזיק סביב סופי כדורי אור בצבעים שונים ולתת לה לבלוע כמה שיקויים.
"נו, אז מה התוצאות?" שאלה ביאנה בדאגה.
"היא בסדר," אלווין ענה. "פשוט מותשת, היא השתמשה בכוחות החדשים שלה יתר מדיי מה שהם לא יהיו..."
"טוב, אני נשאר כאן עד שהיא מתעוררת" אמר פיץ.
"גם אני" אמרה ביאנה.
"ואני" אמרתי. אני לא אזוז מפה עד שהיא מתעוררת
"גם אנחנו" אמרה לין
"רגע מה---" התחיל טאם לומר, אך לין תקעה בו מרפק והא מייד השתתק.
"טוב," אמרתי וחיוך מרושע מעט על פניי "אם כבר כולנו כאן... מה אתם אומרים על משחק ידידותי של אמת - או -חובה?"
"אה, רגע אתה בטוח שזה רעיון טוב---" התחילה ביאנה לומר אך קטעתי אותה.
"בואו נתחיל!" לקחתי בקבוק שעמד על אחד משולחנות הסלון והתיישבתי. אלווין יצא החוצה בפרצוף נבוך כך שעכשיו אוכל לתת משימות מרושע- כלומר אה... נחמדות. משימות נחמדות מאוד.
התיישבתי על הריצפה ובלית ברירה כולם התיישבו במעגל. סובבתי את הבקבוק ויצא עליי ועל טאם, אני השואל והוא הנשאל. סוף סוף! אני אוכל לנקום.
"חובה או חובה" שאלתי.
רגע זה לא אמת או--" הוא החל לומר אך אני קטעתי אותו.
"חובה או חובה?"
"יש לי בכלל ברירה?" הוא אמר בקול שקט ובקול רם יותר הוא אמר: "חובה."
ציחקקתי. "חובה עלייך לתת לביאנה לעשות לך מייקאובר!!!"
"אוי לא" הוא מלמל. ביאנה ציחקקה, לקחה את ידו ואמרה: אנחנו נחזור עוד מעט!"
"טוב..." אמרתי, והחיוך שעל פניי התרחב. "מי עכשיו?"
פיץ סובב את הבקבוק ויצא עליו ועל דקס.
"אמת או חובה?" שאל אותו דקס.
"אממ... אמת..."
דקס חייך חיוך קטן ומרושע. כבר הזכרתי כמה אני אוהב את הילד הזה? "אמת שיש לך את הכתם?"
עכשיו, אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה "הכתם", אז יש שמועה בפוקספייר שאני לגמרי לא הפצתי, (טוב... אולי קצת...), בכל מקרה, השמועה היא שיש לפיץ כתם לידה, ולא סתם אחד, אלה בצורת לב.
"כן..." הוא מלמל מבוייש. רציתי להביך אותו קצת לכן אמרתי: "סליחה? מה אמרת? לא שמעתי..." אמרתי בחיוך "תמים".
הוא שלח אליי מבט של "אני כל כך שונא אותך כרגע" ואמר בקול רם יותר: "כן, זה נכון".
"תראה לנו!!!!" צווחתי מהתרגשות. הוא הרים מעט על שרוולו, ועל כתפו - אני לא מאמין- היה כתם לידה בצורת לב.
"או," מלמלתי "אני הולך להנות מזה כל כך!" התפוצצתי מצחוק.
"גמרת?" שאל פיץ בציניות.
"כ-כן" עדיין ציחקקתי בשקט. עמדנו לסובב את הבקבוק שוב אך לפתע נשמע קולה של ביאנה מהמסדרון: "חזרנו!!! ואני לא יכולה לחכות שתראו איזה מהפך עשיתי לטאמי!!!"
הוווו, אני הולך להינות מזה כל - כך.
ואז טאם יצא אל החדר הגדול, ואני נשבע, אני עומד לצחוק עליו בגלל זה לנצח.
הוא לבש שמלה ורודה, הדוקה ומנצנצת, והיה לה שובל! שערו השחור- כסוף כמעט לא נראה מרוב "ג'ל הנצנצים הורוד המפורסם של ביאנה" והחלק הכי טוב: פניו היו מאופרות, תנחשו באיזה צבע.
צחקתי חמש דקות רצופות בגלל זה. וגם כל שאר הנוכחים בחדר.
"מצטער," מלמלתי, עדיין מצחקק "אבל אני הולך להזכיר לך את זה לנצח!"
"כן... גם אני, למרות שעדיין כואב לי קצת הראש..." אמר קול חדש הסתובבתי לאיטי.
"סופי?" שאלתי, לא מאמין.
"התגעגעתם?"
----------------------------------------------------------------------------------------------------
היייייייייי
אז... פרק חדש!!!!!!!!!!!!!!
ו.... סוף מותח....
אני יודעת שעשיתי את סופי לא סופי אבל זה משתפר בפרקים הבאים, מבטיחה!
ואגב, רואים את הכוכב האפור הקטן הזה למטה?
בכל מקרה, ביייייייייי
-118 מילים-
YOU ARE READING
לא יכולים לשלוט בי- פאנפיק על שומרת הערים האבודות
Science Fictionאזזז... כן... רציתי לכתוב את הסיפור הזה כבר הרבה זמן ולא מצאתי שום מקום שאפשר לכתוב בו... אז (צורחת מהתרגשות) סוף-כל-סוף מצאתי מקום כזה! אז הספר הזה מדבר על מה אם סופי הייתה יכולה לשלוט ביסודות, (מים, אש, אדמה, אוויר, זרמצל ואם כל התמציות) אז קדימה...
