"סופי?" שאלתי, לא מאמין. "התגעגעתם?"
פשוט בהינו בה בהלם למשך כמה רגעים.
"אתם בסדר?" היא שאלה בקול הפוסטרי הקטן החמוד שלה, עם הקמט הקטן והחמוד שלה בין הגבות.
"כי בדרך כלל כשמישהו מתעלף ואחר כך מתעורר מדברים איתו..."
אחרי שהתעשתנו (מה שלקח איזה חמש שניות) כולנו קפצנו עליה בחיבוקים, אפילו נער הפוני בא וחיבק אותה. אחרי שחיבקנו אותה איזה דקה שלמה היא השתעלה ואמרה "אוקיי, אוקיי, אני מבינה התגעגעתם אליי אבל אני גם צריכה לנשום!" שיחררנו ממנה. והסתכלנו עליה בפעם הראשונה באמת. שערה נדמה ארוך יותר ובהיר יותר, - כמעט לבן - זהרורי הזהב בעיניים שלה היו ברורים מתמיד ו- טוב, נראו כמו גיצים של אש.
"התגעגענו אלייך". אמרה ביאנה.
"בלשון המעטה" אמר דקס. "איפה היית?"
"ט-טוב..." גמגמה סופי. "אני... סוג של קיבלתי עוד יכולות..."
"מה? איזה?" אמרתי, או יותר נכון צווחתי מהתרגשות. אבל הי, לא בכל יום מגלים שלמיס פ' המסתורית יש אפילו עוד סודות...
"אממ... הידרוקינטיקאית, מחוללת רוח, מרעידת אדמה, פ-פירקינטיקאית, מבזיקנית ו-וצל...."
"תראי לנו!!!!!!!!" הייתי כל כך נרגש.
"ט-טוב..." היא נשמה עמוק, והרימה את ידיה ומולה ריחפו שישה כדורים, אחד לכל יסוד.
אחרי כמה שנית היא הורידה את ידיה, פניה היו מכוסות זיעה, היה ניכר שקשה לה.
"מצטערת," היא אמרה ומחתה את הזיעה מפניה. "אבל אני תשושה, בקושי יש לי אנרגיה לזמן גיץ, שלא לדבר על המשיכה..."
"מה? איזו משיכה?" שאל פיץ בדאגה.
"לא משנה" היא אמרה במהירות.
"טווווווווב," משכתי את המילה. "אנחנו צריכים להודיע לאלווין שהתעוררת. ולקולקטיב של הברבור השחור. ולכל העולם בתכל'ס." אמרתי. אל תשפטו אותי, אבל זה נכון, כאילו מיס פ' היא החדשות הכי חמות בערים האבודות! אבל משום מה היא לא נראתה כל כך שמחה מזה.
"מה?" שאלתי אותה.
"זה כזה שקוף?" היא שאלה בחשש.
"אממ... להזכיר לך עוד פעם שאת מדברת פה עם אמפת?" גיחכתי.
היא נאנחה. "זה פשוט שעכשיו גיליתי שש יכולות חדשות, ברחתי ליומיים ואם זה לא מספיק, אז לכדתי שבעה חברי נסתרים, אז זה בקשה כל כך מוגזמת לצפות לקצת שקט?". כולנו שתקנו אחרי הנאום שלה.
"צודקת," ביאנה אמרה. "אבל אני עדיין חושבת שכדאי לקרוא לאלווין, גריידי ואדליין. או, וגם לאבא ואימא! הם כל - כך ישמחו לראות אותך!"
"בסדר... אני מניחה שזה לא יכול להזיק..." היא אמרה.
"אני אקרא להם" התנדב דקס ויצא מהחדר.
"אז כמה זמן הייתי מעולפת?"
"שתים - עשרה שנים". אמרתי בנימה קודרת.
"ב-באמת?" היא שאלה בבהלה. אוך, היא נראתה כל כך חמודה ככה! רגע, למה אני חושב על זה בכלל?
"נאאא, נראה לך?" גיחכתי. "היית מעולפת לאיזה חמש - עשרה דקות... ובהם קרו דברים מעניינים מאוד..." אמרתי, והחיוך המרושע חזר לפניי.
"אז זו הסיבה שטאם נראה כמו נסיכת דיסני?" היא אמרה והביטה לעברו. "בלי להעליב".
"כן... וזה לא הכל... אבל זה סיפור לפעם אחרת..."
באותו הרגע אלווין, דקס, אולדן, דלה, גריידי ואדליין נכנסו לחדר. הם התנפלו עליה בחיבוקים (חוץ מדקס), אך לאחר כמה שניות אלווין הרחיק את כולם ועשה את הדבר המוזר הזה שהוא עושה עם האור, אחר כך הוא נתן לה לשתות 48 שיקויים שונים. לפעמים אני לא מבין איך סופי שורדת את זה...
אחרי שהוא סיים סופי, גריידי ואדליין התכנסו לחיבוק משפחתי ארוך במיוחד, ואני חייב להגיד, בתור אמפת, הרגשות היו כל כך דביקים. איכס. אחר כך היו המון דיבורים של "אנחנו אוהבים אותך" ואני חייב להודות, קצת קינאתי. כאילו, המקסימום שאקבל מאבא שלי יהיה כנראה "אתה אכזבה, עכשיו עוף מפה".
משפחה, הא?
סופי הייתה עכשיו באמצע שיחה מרגשת עם אולדן ודלה כשמר פורקל נכנס לחדר, והוא נראה מבוהל יותר מתמיד.
"המועצה מתכנסת," הוא התנשף. "הם עורכים משפט. הם רוצים לשלוח את סופי לגלות".
------------------------------------------------------------------------------------------------------
היייייייי
ממש תודה על יותר ממאה קריאות!
זה כל כך לא מובן מאליו!!
בכל מקרה, הפרק הבא יעלה בעוד יומיים או שלושה.
בייי!
-548 מילים-
YOU ARE READING
לא יכולים לשלוט בי- פאנפיק על שומרת הערים האבודות
Science Fictionאזזז... כן... רציתי לכתוב את הסיפור הזה כבר הרבה זמן ולא מצאתי שום מקום שאפשר לכתוב בו... אז (צורחת מהתרגשות) סוף-כל-סוף מצאתי מקום כזה! אז הספר הזה מדבר על מה אם סופי הייתה יכולה לשלוט ביסודות, (מים, אש, אדמה, אוויר, זרמצל ואם כל התמציות) אז קדימה...
