My commander

7

טאהיונג:

"טאהיונג אני..." דרור החל לומר, אבל המפקד קטע אותו "אתה מה?!" הוא שאל בעצבים
"א-אני מצטער" דרור המשיך, "ו..." המפקד אמר מביט בו מחכה להמשך
"ואני אלך להגיד את זה לרס"ר" אמר דרור משפיל את ראשו בזמן שהמפקד הזיז את מבטו ממנו אליי, בוהה בעניי "אתה יכול ללכת" המפקד אמר לו בזמן שמבטו עדיין עליי, דרור הנהן וייצא במהירות מחדר האוכל.

"תודה, שוב" אמרתי למפקד בחיוך חלש בזמן שאנחנו עדיין מסתכלים אחד לשני בעיניים,
אחרי כמה שניות הוא שאל
"אתה בסדר עכשיו??"
ואני הנהנתי אליו בחיוך כתגובה, והוא חייך אליי חזרה.

עברה שעה שאנחנו עדיין יושבים ומדברים, וצוחקים על כל מיני דברים מטומטמים,
באמת שהרגשתי ממש טוב עם עצמי שאני איתו, בזמן שאנחנו צוחקים קיבלתי הודעה מג'ימין

ג'ימין: טאהיונג, אני חוזר היום מוקדם לבסיס, תוכל להגיד למפקד שאני צריך לדבר איתו ??

הסתכלתי על ההודעה ורשמתי לו שכן, ואם הכל בסדר, אבל הוא ראה ולא הגיב,
"הכל בסדר?" המפקד שאל שראה שאני בוהה בטלפון כבר כמה דקות "כןכן, אבל ג'ימין מוסר לך שהוא חוזר היום מוקדם לבסיס ושהוא צריך לדבר איתך" אמרתי לו והוא הנהן אליי כתשובה חיובית.

השעה כבר 15:30 ודרור כבר הלך לרס"ר ואיתו המפקד, אני בינתיים יושב מחוץ למשרד שלו ומחכה שהם יקראו גם לי לשימוע, אני יושב בחוץ כבר כמה דקות עד שפתאום אני מתחיל לשמוע צעקות מבפנים, זה נשמע כמו הקול של המפקד, ואחרי בערך 5 דקות הדלת נפתחה, והרס"ר ייצא ממנה, "טאהיונג נכון??" הוא הצביע עליי ושאל, והנהנתי אליו, "בוא אתה יכולה להכנס" הוא אמר ופתח לי את הדלת.

נכנסתי לבפנים וראיתי את דרור עומד,מפוחד, ואת המפקד יושב ליידו, הוא מפנה לי את הכיסא כדי שאתיישב ליידו, אחרי דקה שאנחנו יושבים וכולם בשקט הרס"ר פנה אליי, "טאהיונג, אתה יכול לפרט לנו מה קרה ?",
הוא שאל אותי ואני ישר הרגשתי חנק בגרוניי לא ידעתי איך אני הולך להסביר להם את זה, הרגשתי כל כך מובך ורגליי התחילו לרעוד, "אני-" התחלתי להגיד אבל לא יכולתי להמשיך, כולם הסתכלו עליי כולל דרור, הרגשתי את הדמעות עולות לי שוב, אבל לא נתתי להן לצאת לא יכולתי לבכות עכשיו.

התחלתי לגמגם והרס"ר הביט בי מחכה שאתחיל לדבר, "טאהיונג, אתה בטוח שהוא עשה את זה ?" הרס"ר שאל, ובאותו הרגע גם אני וגם המפקד פערנו את עיניו בהלם מהשאלה,
הרס"ר המשיך לומר, "זה לא נראה שנפגעת, וקשה לי להאמין שדרור היה עושה דבר שכזה", לא ידעתי איך להגיב לזה "ה-הוא כ-כן" אמרתי בגמגום מחזיק את עצמי מלפרוץ בבכי,
"יש לך הוכחה ?" הוא שאל שנית, ואני חשבתי לרגע ואז הנעדתי בראשי לשלילה "אז איך אני יכול להאמין לך ?" הרס"ר שאל ובאותו הרגע אני כבר איבדתי את עצמי והבטתי בעיניים של דרור, הוא לא הראה שום רגש של אשמה, מה חשבתי לעצמי, באמת חשבתי שהוא ייתוודה ?
הרגשתי כל כך טיפש באותו הרגע, הזזתי את מבטי מדרור לעבר המפקד שגם היה בהלם,
"איזה סיבה יש לו לשקר ?" המפקד אמר בקול עצבני "אני לא יודע, אבל זה גם לא נראה אמיתי" הרס"ר החזיר, "טוב השיחה הזאת הסתיימה תצאו לי בבקשה מהמשרד" והרס"ר אמר משאיר אותי ואת המפקד בהלם בעוד שדרור ממשיך לחייך בגאווה, הוא פשוט התרומם ויצא מהמשרד.

אני והמפקד יצאנו אחריו, איך שיצאנו לבחוץ שמתי את ידיי על הפנים ונתתי לדמעות לרדת, והמפקד פשוט עמד לידיי בלי להגיד כלום, הרגשתי בחילה עולה לי ורצתי מהר לכיוון השירותים, שמעתי את המפקד מתחיל לרוץ אחרי, הגעתי לאחד מתאי השירותים ופשוט נפלתי על הריצפה והוצאתי את הכל לשירותים, הרגשתי את המפקד שם את ידו על גבי ויורד על ברכיו יושב לצדיי, "הכל בסדר תנשום" הוא אמר מנסה להרגיע אותי תוך כדי שהוא ממשיך ללטף את גבי ואני רק ממשיך לבכות חזק יותר ובקול, הוא הזיז את שיערי לאחור כדי שלא ייהיו על העיניים שלי, אחרי שהוצאתי את הכל נשענתי על הקיר של התא ממשיך לבכות, המפקד פתאום נעמד "קום, תשטוף פנים" הוא אמר לי והנעדתי את ראשי לשלילה "לא באלי" אמרתי לו, והוא תפס את ידיי ומרים אותי על הרגליים מושך אותי לכיוון הכיור "נו- תשטוף" הוא אמר שנית ושוב פעם לא הסכמתי.

הוא הוציא אנחה וקירב את ראשי לכיור, הוא שם מים בידו ומתחיל לשטוף לי את הפנים, אחרי שהוא סיים הוא התחיל לסדר את שיערי ושם עליו קצת מים, "אז הוא ימשיך פשוט להסתובב פה?" שאלתי אותו תוך כדי שהוא מסדר לי את השיער, "אל תדאג הוא לא ייתקרב אליך יותר, אני מבטיח" הוא אמר ועזב את שיערי תופס בידיי ומוביל אותי אחריו.