My commander

2

טאהיונג :

יום שישי...התעוררתי דיי מוקדם היום למסדר בוקר, השעה עכשיו 6:30 והמסדר מתחיל ב- 7:30 משאיר לי קצת לזמן להיות בטלפון. אחרי חצי שעה כולם התעוררו והתחילו להתארגן ולארוז את הציוד שלהם לסופ"ש, ורק אני יושב במיטה ומסתכל עליהם מהצד. אחרי כמה דקות הכרחתי את עצמי לקום להחליף בגדים ושסיימתי יצאתי מהחדר לכיוון המקלחות כדי לשטוף פנים....אחרי הליכה של כמה דקות הגעתי, ובואו נאמר שהיה שם תור לא קצר, "בוקר טוב, טאה" הסתובבתי וראיתי שם את ג'ימין "בוקר טוב " החזרתי לו בחיוך. אחרי שהגיע תורי הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 7:25 "פאק- לא שוב " שטפתי את פניי וצחצחתי שיניים הכי מהר שיכולתי וכשסיימתי הסתכלתי סביבי וראיתי שאין אף אחד והבנתי אני כנראה לא אספיק..לקחתי את עצמי והתחלתי לרוץ לעבר המסדר.

שנייה לפני שהגעתי למסדר הגנבתי מבט לשעון וראיתי שהשעה 7:36 "שיט אני כל כך הולך לאכול אותה" מלמלתי לעצמי והתקרבתי למסדר. "בוקר טוב קים, אני שמח שהועלת בטובך להגיע למסדר" המפקד צעק עליי וכולם הסתובבו להביט בי "חשבתי שדיברנו על פעם קודמת, כנראה שעדיין לא למדת" הוא אמר בטון עצבני "סליחה המפקד" לחשתי אבל בטון מספיק חזק כדי שהוא יצליח לשמוע "כנס ל-ח" הוא אמר ונכנסתי...הוא התחיל להסביר על החוקים של הצבא וזה שאנחנו לא בגנון, ובלה בלה בלה. "טוב, אז היום הסופ"ש הראשון שלכם, עוד חצי שעה האוטובוסים יגיעו עד אז אתם משוחררים שהיה לכם שבת שלום" הוא סיים להגיד וכולם התפזרו...נפרדתי מג'ימין שהולך הביתה ובאתי לחזור לחדר. "קים-" שמעתי צעקה מאחורי והסתובבתי.."כן ?" שאלתי, זה היה המפקד "גש אליי למשרד בשעה 9:30 " הוא אמר בקול חד וברור "כן המפקד " עניתי לו...והוא הסתובב והלך.
הגעתי לחדר השעה הייתה 8:00 והחלטתי לישון קצת עד שאני אצטרך ללכת למפקד...הפעם שמתי שעון ל9:20 ועצמתי את עניי, נופל לשינה עמוקה.

*צלצול*
קיללתי את השעון מעורר שהפריע לי באמצע השינה, קמתי סידרתי את עצמי והתחלתי להתקדם למשרד של המפקד. אחרי חמש דקות בערך של הליכה הגעתי. דפקתי לו בדלת של המשרד, לא היה מענה אז דפקתי שוב חזק יותר, הוא שוב פעם לא ענה "המפקד אתה שם ?? קראת לי" צעקתי על הדלת ודפקתי שוב בעצבים....אבל אף אחד לא ענה אז פשוט החלטתי לחזור לחדר בעצבים...לא רק שהוא מעיר אותי הוא גם לא פותח ממש יופי לו, באמצע ההליכה שמעתי צעדים מתקרבים אליי וראיתי צל של משהו מאחוריי, נבהלתי אז התחלתי להגביר את קצב ההליכה שלי...הוא התחיל להגביר גם את שלו, איכשהו הגעתי למצב שהתחלתי לרוץ מפחד שהוא יעשה לי משהו, והוא התחיל לרוץ אחרי, אחרי דקה התחלתי ממש להלחץ והתחילו להתבצר לי דמעות בעיניים...אחרי ריצה של עוד דקה הרגשתי אותו תופס לי בכתף, נבהלתי שפשוט נפלתי על הברכיים ודמעות התחילו ליפול מעניי "מ-מה אתה ר-רוצה ??" שאלתי בגמגום בלי לדעת מי מאחורי..."קים?? הכל טוב איתך??", הקול היה לי מוכר אז הרמתי את הראש וראיתי אותו עומד מעליי "המפקד??" שאלתי "כן, מה קרה ?? אתה בוכה??" הוא שאל בחשש והתכופף אליי "ל-לא אני בסדר" אמרתי ונעמדתי והוא אחרי "אז למה בכית??" הוא שאל, "סתם, אתה חייב להספיק לרדוף אחרי אנשים סתם ככה" אמרתי לו בלחש...."אה זה בגלל זה ?? אני מצטער לא חשבתי שזה יבהיל אותך..פשוט ראיתי אותך הולך ונזכרתי שקראתי לך למשרד שלי, אז רצתי אחריך כדי לקרוא לך" הוא אמר לי בטון דואג? "בסדר הכל טוב " אמרתי לו והוא חייך אליי חיוך קטן שבקושי רואים...."אפשר לעשות את השיחה יותר מאוחר אני רוצה לנוח עכשיו ?" שאלתי אותו, כי באמת שאין לי כוח לשיחה שלו עכשיו. "אין בעיה, אז תגיע אליי בשעה 19:00" הוא אמר, הנהנתי והוא הלך.