שבע דקות בגן עדן

מישהו מאיתנו חייב למות

לאחר כמה שעות של טיסה קשוחה במיוחד עם כלכך הרבה שאלות לדוגמה 'איפה אני הולכת לגור' 'מה קרה בדיוק במקרה של אנטוניו' 'מתאו באמת אהב אותי או שהוא פשוט הקשיב לריצ'רד?' לעזאזל..חזרתי לארץ עם כאב ראש רציני.

לאחר כמה שעות נסיעה חזרתי למשפחת רומנו בתקווה להסביר הכל בידיעה שירצחו אותי,תקתקתי בדלת כשפעימות ליבי הוגברו ונשמעו חזק כלכך,שמעתי את הדלת נפתחת וזו הייתה יסמין "אדריאנה..מה לעזאזל את עושה פה?מתאו נמצא איתך?הבן זונה הזה חי?" שאלה כשכולה אדומה "הוא מת במלון..אנדרו כנראה דואג עכשיו לגופה שלו והוא..גם שלח אותי לכאן,כאילו..לא בדיוק לכאן יותר נכון לארץ..בכל מקרה אני אשמח לגור כאן כמה ימים עד שאתמקם" אמרתי ללא כל בושה "אני יודעת שזו לא אשמתך במותו של ריצ'רד ובגלל זה אני מנסה להתחשב בך אדריאנה,אצטרך להתייעץ עם המשפחה שלי" ענתה כששפתיה עלו טיפה כחיוך "אוקיי..תודה רבה יסמין!" עניתי כשכולי הופתעתי "אל תודי לי כלכך מהר..הם עוד נסערים משלושת הרציחות,את רצחת  את כל שלושת נקודות התורפה שלנו,כל מי שנשאר זה אני אמא שלי פיירו אנדרו ומיכאל..את לא מכירה אותו,את מרשימה אותי אדריאנה..באמת!" אמרה עם פרצוף מופתע "תודה..נראלי" עניתי בקול נמוך מהרגיל "בהתחלה חשבתי שאת פקאצה זונה ומעצבנת שמשחקת בלב של מתאו ותראי מה זה..לא השארת לו לב,לא אהבתי אותו במיוחד אז בגלל זה אני יכולה לראות את כל התמונה,יש לך נשמה של רוצחת" אמרה בהתפארות רבה "טוב זה מספיק יסמין,הפקאצה הזאת צריכה טיפה שקט" עניתי בציניות שלי "הפקאצה הזאת תחכה בחוץ בשקט לפחות חצי שעה עד שיצליח לשכנע את אמא שלי ופיירו" ענתה עם חיוך ציני וסגרה את הדלת.

לאחר כמה דקות הדלת נפתחה "הם הסכימו בתנאי שלא תתקרבי אליהם,זמזום אחד לכיוונם והם ירצחו אותך אדריאנה..הלוואי שהייתי יכולה לשמור עלייך אבל אין לי נשק,לנשים אסור שיהיה נשק.." אמרה בזמן שחשבתי לעצמי 'איזה חוק מטומטם!' "אוקיי..מקובל עליי" עניתי ונכנסתי בתקווה שלא אראה אותם.

שכבתי במיטתה של יסמין כשחשבתי לעצמי 'לעזאזל החיים שלי לא אותו דבר בלי יוליה סנטיאגו ומתאו..מתגעגעת לזמנים האלה' יסמין ניגשה אליי בזמן שליטפה את שערי עם ציפורנייה "מה קרה אדריאנה?" שאלה "מתגעגעת לתקופה עם סנטיאגו יוליה ומתאו..היינו חבורה טובה מדי למרות שלא היינו חבורה" עניתי "אני מבינה אותך.." לחשה "קרה לך אותו דבר?" שאלתי בלי בושה "משהו דומה..פעם שהייתי בבית ספר,כיתה ט..הייתה לי חבורה שפשוט הייתי איתה רוב הזמן,איתי החברה הכי טובה שלי ועוד שלוש בנים..היינו עושים כלכך הרבה שטויות והיה ביננו כלכך הרבה מתחים מיניים את לא מבינה כמה,יום אחד הם גילו שאני ממשפחת רומנו כשראו את הכתבה שהמשטרה פירסמה בחדשות על אמא של סנטיאגו,הם התרחקו ממני וניסו לחסל את המשפחה שלי על כך שפיירו התעסק בהימורים והימר על ילד רנדומלי שראה ברחוב,אחד מהחבורה שלי..כמובן שהכל היה מתוכנן,פיירו איים עליי ונאלצתי להסכים ולבסוף..הוא הפסיד בכוונה ורצחו אותו" ענתה כשקולה היה נשמע צרוד מבכי "ואת יודעת למה אני מספרת לך את הסיפור הספציפי הזה אדריאנה?" שאלה "למה?" שאלתי בסקרנות מלאה בזמן שפיירו פרץ את הדלת "כי את עומדת למות שרמוטה!" פיירו צרח כשדמעות זלגו מעיניו וידיי רעדו "פיירו!תתנהג בהגיון לעזאזל,עדיף שתרצח אותה במשאית לסחר בסמים כמו שסוכם,המשטרה תבין הכל בסוף!" יסמין צרחה ופיירו נרגע,לעזאזל איזה זונה היא! "צודקת יסמין..עדיף לזרוק אותה לים הרחוק" ענה בזמן שיסמין קרצה לי ופיירו מושך אותי מחוץ לחדר כשמכוון עליי אקדח.

הגענו לכיוון המשאית כשירייה נשמעה פתאום לכיווננו,הרגשתי יותר משוחררת והתחלתי לחפש אם יש עליי דם..אין כלום,מוזר!הסתובבתי לאחור ושמתי לב שיוליה רצחה את פיירו "אדריאנה אל תלחצי,יסמין קראה לי ובאתי ישר כששמעתי שאת בצרות" רצה לכיווני וחיבקה אותי "אני אוהבת אותך אדריאנה" לחשה "מעכשיו את עם משפחת בוג'ו,בבקשה אל תצרי איתנו יותר קשר אדריאנה..זה רק בשביל למנוע ממך מוות" יסמין אמרה כשהופיעה משום מקום ודמעה זלגה מעיניה.

וואו זה פרק כלכך קצררר,סליחההה❤️
שבוע הבא יהיו פרקים יותר ארוכים מבטיחה❤️