לאקי
זאת לא הפעם הראשונה שאני הולכת במסדרונות בית הספר. ממש ממש לא הפעם הראשונה.
אבל זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה לא שייכת. למרות שניק לצידי. זה פשוט לא אותו דבר בלי סופיה ולוקה.
אני עייפה בטירוף, והרעשים החזקים בלילות חזרו ובגדול. וזה ממש לא עזר לשינה שלי.
ראיתי את לוקה מדבר עם סלסט ליד הלוקר שלו ונופפתי לעברו.
במקום לנופף לי בחזרה הוא פשוט הרים את מבטו לעברי והסתכל עליי בשנאה גלויה.
חשבתי שהוא כבר סלח לי.
נראה שלא.
״אתה עשית ללוקה את הפנס בעין?״ שאלתי את ניק שצעד לידי.
בבוקר לפני שיצאתי לבית הספר ראיתי את לוקה צולע עם פנס בעין. הנחתי שיכול להיות שרב עם מישהו. או אולי עם ניק.
זה לא חדש לי שהוא לא בדיוק מת על ניק מהרגע שהתחלנו לצאת.
אבל זאת בעיה שלו.
״לא עשיתי לו כלום״ ניק ענה לי והניח את ידו על כתפי ״אבל אם צריך, אני אעשה את זה״ הוא אמר ועצר ״רק בשבילך״ הוא נישק אותי ולרגע אחד עוד יכולתי לחשוב שאנחנו האנשים היחידים בעולם.
עד שמישהו נתקע בכתף שלי ודחף אותי לעבר ניק, מה שהפסיק את הנשיקה שלנו ורק מחץ את הפרצופים שלנו.
״תסתכלי לאן את הולכת, אידיוטית״ ניק צעק למישהו מאחוריי, וכשהסתובבתי, הדבר היחיד שראיתי היה רעמת תלתלים כהה.
סופיה.
״היי סופ!״ אמרתי לה והתקרבתי כדי לחבק אותה.
״אה אז אני סופ עכשיו?״ היא הסתובבה אליי וראיתי את הכעס בעיניה.
״את תמיד תהיי סופ בשבילי״ אמרתי לה במבוכה.
״לכי לעזאזל לאקי״ היא אמרה לי והמשיכה ללכת, בלי להביט אפילו לא פעם אחת לאחור.
*
לוקה
היא הסתכלה עליו כאילו הוא הדבר הכי מדהים שנוצר.
הוא אפילו לא מסתכל עליה.
אני לא יודע מה לאקי מקווה לקבל במערכת יחסים הזאת שלהם, אבל אהבה היא בטוח שלא תקבל. לא איתו.
״היי״ קול צייצני נשמע לידי.
סובבתי את ראשי לכיוון הקול, ושם עמדה רעמת תלתלים עם עיניים ירוקות.
YOU ARE READING
תאומים לנצח
Short Storyעד המוות, זה תמיד יהיה לוקה ולאקי טריגרים⚠️ קללות, מוות, הפרעות אכילה, התעללות, אונס
