לוקה
השעון המעורר שלי העיר אותי בשעה שמונה וחצי. אין היום לימודים, אני וסלסט קבענו להיפגש עוד כמה שעות בגלל שאין בית ספר.
"בוקר טו.." אמרתי כשנכנסתי למטבח, אבל המראה של אבא מחבק את לאקי ומלטף את שיערה.
לאנשים אחרים זה יכל להיראות כמחווה נחמדה של אבא לבת. אבל אני יודע מה הוא עושה.
הוא מנסה להראות לי שאם ירצה, הוא יוכל לפגוע בלאקי בגלל שהיא עדיין חושבת שהוא האבא הנחמד והמקסים ששיחק איתה בגן השעשועים כשהיא הייתה קטנה. זה כבר לא האבא שהיא מכירה, רק שהיא עדיין לא יודעת את זה. עדיין.
כשהוא ראה אותי צופה בהם, הוא חייך אליי חיוך שאמר לא להתעסק איתו.
הבן זונה מצא את החולשה היחידה שלי, והוא הולך להשתמש בה נגדי.
*
"היי לוקה" סלסט אמרה לי כשעמדתי בפתח האחוזה של ההורים שלה.
"היי, סלסט, את נראית מדהים" אמרתי לה והבאתי לה את זר החמניות שקניתי לפני שהגעתי לפה.
השיער הג'ינג'י שלה היה קלוע לשתי צמות, והפוני וילון שלה הסתיר חלק מפניה.
היא לבשה שמלה יחסית ארוכה ומשובצת בצבע צהוב בהיר ולבן.
"תודה" היא אמרה וקירבה את הפרחים לאפה "הם מריחים נהדר" היא אמרה לי וחייכה "וגם מתאים לשמלה שלי"
"כן" אמרתי ופשוט בהיתי בה.
"אז" היא אמרה אחריי שהניחה את הפרחים בתוך הבית וסגרה את הדלת "מה התוכנית?"
"חשבתי על פיקניק" אמרתי לה והראיתי לה את סל הפיקניק שהבאתי.
"נשמע מושלם" היא אמרה והתחלנו ללכת לכיוון היער שליד הבית שלה.
*
"מה שלום לאקי?" סלסט שאלה ואכלה את אחד מהתותים שהבאתי.
"היא בסדר" עניתי לה, למרות שהיא האחרונה שרציתי לדבר עליה כרגע "היא יוצאת עם ניק"
"כן אני יודעת" היא אמרה לי והסתכלה לי בעיניים "היא שונאת אותי, נכון?"
"כן" עניתי לה, לא ראיתי סיבה טובה לשקר לה לגבי זה.
"ואתה?" היא שאלה וניסיתי להבין למה היא התכוונה.
"מה אני קשור לזה?"
"אתם אחים תאומים, אתה מאוד מאוד דואג לה, חשבתי שאם היא שונאת אותי, אז כנראה שגם אתה די שונא אותי" היא הסבירה לי וראיתי כאב בעיניה "אז הנחתי שאתה יוצא איתי רק כדי לנקום או משה.."
לא נתתי לה לסיים את המשפט, ונישקתי אותה.
"לאקי לא קשורה למה שקורה בנינו" אמרתי לה ועיניה נצצו "זה שאני רוצה אותך לא אומר שזה בגללה"
"אתה רוצה אותי?" היא שאלה והסמיקה.
"אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז כן" חייכתי אליה ונישקתי אותה שוב.
*
לאקי
"עדיין מחכה שהוא יענה?" סופ שאלה אותי אחריי שבדקתי בפעם האלף את הטלפון שלי.
"כן" אמרתי והתיישבתי לידה על המיטה שלי "רשמתי לו לפני כמה שעות והוא פשוט לא עונה"
"יכול להיות שהוא פשוט לא ליד הטלפון שלו" היא הציעה.
"רשום שהוא מחובר" אמרתי ונשכבתי לאחור על המיטה "אני חושבת שעצבנתי אותו אתמול"
"מה כבר עשית?" היא שאלה והסתובבה אליי.
"אני לא יודעת!" צעקתי "אבל איזו עוד סיבה יש לו לא לענות לי?"
"אני לא יודעת" היא לחשה.
"ברור שאת לא יודעת" אמרתי "את לא יודעת כלום" מלמלתי.
"למה את כל כך עצבנית עליי?" היא שאלה ונראתה פגועה.
"ככה! אולי אם היית חברה טובה היית מבינה" אמרתי לה והחזקתי את ראשי בידי "ניק צדק לגבייך" מלמלתי.
"במה הוא צדק?" היא שאלה וקמה מהמיטה שלי.
"על זה שמגיעה לי חברה הרבה יותר טובה ממך, כי ברגע שיצאתי איתו, את תקעת לי סכין בגב והלכת עם פאקינג אח שלי!" צעקתי עליה וקמתי מהמיטה.
"למה את חושבת שהכל קשור אלייך?!" היא צעקה עליי "אולי לוקה רצה לבלות איתי? חשבת על זה?"
"אל תצחיקי אותי סופ" גיחכתי "הוא בחיים לא יצא עם חנונית כמוך"
"את חתיכת כלבה לאקי" היא אמרה לי והלכה לכיוון דלת החדר שלי "וזה באמת עצוב שאת לא מבינה שניק רק גורם לך להיות חרא של בן אדם" היא אמרה ויצאה מהחדר שלי.
"אני כלבה?!" צעקתי ועמדתי לרוץ אחריה ולהתעמת איתה, אבל צלצול מהטלפון שלי עצר אותי.
ניק ניק: אני עסוק
לאקי: אתה רוצה להיפגש מאוחר יותר?
שלחתי לו ושני וי כחולים הופיעו ליד ההודעה. אבל הוא לא ענה לי. והוא עדיין היה מחובר.
YOU ARE READING
תאומים לנצח
Short Storyעד המוות, זה תמיד יהיה לוקה ולאקי טריגרים⚠️ קללות, מוות, הפרעות אכילה, התעללות, אונס
