לאקי
לוקה לא ניסה לדבר איתי כשיצאתי מהחדר, הוא גם לא ניסה להלחיץ אותי שאנחנו מאחרים, הוא פשוט עמד ליד דלת הבית, עם התיק על הגב, וחיכה לי.
כריס ואבא לא חזרו אתמול הביתה. אחריי הפגישה שלהם עם המנהל של בית הספר הם החליטו שהם צריכים קצת זמן לשניהם. לא שהם לא מקבלים את זה מספיק, אבל בסדר.
"את רוצה לדבר על אתמול?" לוקה שאל אותי כשהיינו בדרך לבית הספר.
"לא" עניתי לו ושתקתי.
"כמה זמן?" הוא המשיך לשאול אותי בתקווה שאני אענה.
"כמה חודשים" עניתי לו בכנות, כי באמת לא ראיתי סיבה לשקר לו. הוא ראה אותי בעצמו גורמת לי להקיא, להכחיש או לשקר לא יעזור כבר.
"למה?" הוא שאל ועצר.
לא עניתי לו על זה. פשוט בהיתי בו באותה צורה שהוא בהה בי.
עמדנו ככה אחד מול השני במשך כמה דקות, בשתיקה.
"ככה" שיקרתי לו וקיוויתי שהוא לא יבחין בזה. האף שלו התכווץ, אבל הוא פשוט המשיך ללכת.
*
"דברי, עכשיו" סופיה דרשה ממני ברגע שראתה אותי.
"לא פה" אמרתי לה בשקט והיא גררה אותי החוצה, מאחוריי הבניין שלנו, איפה שלרוב תלמידים הולכים לעשן. אין פה מצלמות של בית הספר, ומורים אפילו לא חושבים על לבדוק פה.
"עכשיו דברי" היא אמרה ושילבה את ידיה.
"מה את רוצה לדעת?" שאלתי ושילבתי את ידי כדי להראות לה שזה לא מפחיד אותי, למרות שפחדתי פחד מוות. סופיה היא לא ילדה אלימה, או רעה, היא לרוב חמודה ומקסימה. עד שמכעיסים אותה, וזה קורה כשפוגעים במישהו יקר לה. או שהמישהו הזה פוגע בעצמו.
"כמה זמן את עושה את זה?" היא התחילה לשאול.
"כמה חודשים, אבל עד עכשיו לא ניסיתי להקיא" הסברתי לה והשפלתי את מבטי "רק הייתי מדלגת על ארוחות ואוכלת פחות"
"מה קרה פתאום שהתחלת עם זה?" היא שאלה ושום רגשות לא נראו על פניה.
"הכלבה מאתמול" אמרתי בשקט וקיוויתי שהיא לא תשמע אותי "היא מצאה אותי אחריי בית ספר והתחילה לומר לי כל מיני דברים"
סופיה הרימה גבה, וזה היה הסימן שלי להסביר.
"שאני שמנה ומכוערת, ולא סתם אף אחד אף פעם לא רצה אותי.." אמרתי לה והרגשתי שדמעות זולגות מעיניי.
YOU ARE READING
תאומים לנצח
Storie breviעד המוות, זה תמיד יהיה לוקה ולאקי טריגרים⚠️ קללות, מוות, הפרעות אכילה, התעללות, אונס
