הבוקר שאחרי

Part 2

שמעתי במעומעם קולות מחוץ לדלת וניסיתי להקשיב.
מישהו נכנס. עשיתי את עצמי ישנה, ונבהלתי שבחור רחב ידיים הרים אותי מהרצפה הקרה והמחוספסת. ניסיתי להיאבק ולצעוק כדי שהבחור הרחב ידיים ישחרר אותי אבל אחיזתו התהדקה והוא נהם ״אם לא תרגעי אני ארדים אותך שוב.״ נכנעתי, הנהנתי והמשכתי לרעוד בידיו. הופתעתי שהוא חיזק את אחיזתו בי כאילו שחייו תלויים בי.
הוא הניח אותי בחדר גדול ולבן ואמר ״תתקלחי ובעוד ארבעים דק העוזרת תוריד אותך לאכול.״ הוא התקדם לכיוון הדלת ואני אחריו בעודי אומרת לבחור ״מי אתה? מה אתה צריך ממני?״ ונעל את הדלת אחריו. דפקתי על הדלת מתסכול וצעקתי שישחרר אותי.
לאחר משך זמן מסוים קמתי ובחנתי את החדר.
החדר היה גדול ולבן. ואני תוהה לעצמי מה הוא הולך לעשות לי. הרי הוא לא יהרוג אותי אם הוא שם אותי פה..נכון?
אולי הוא רוצה למכור אותי לזנות?
משהי בגיל העמידה נכנסה לחדר והניחה בגדים על המיטה, בחנה אותי מכף רגל ועד ראש ואמרה ״את לא נכנסת להתקלח? את לא רוצה להרגיז אותו. תיכנסי.״ היא הורתה לי והראתה לי איפה כל דבר.
הסתכלתי במראה ונחרדתי למראי. כל הגוף שלי כחולים ומלאת אבק ופיח, שערי מבולגן ופניי מרוחות במסקרה.
עדיין לבשתי את השמלה רק שהייתה מעליי חולצה גדולה.
לאחר כמה דק שאני בוחנת את עצמי ונחרדת, אני נכנסת.
וממשיכה לתהות מה יקרה לי.

דפיקות חזקות נשמעו מבעד לדלת, ובחור ממקודם פרץ את הדלת.
ניסיתי להסתיר את גופי כמה שאני יכולה ושהרמתי את מבטי פניו היו אדומות וזעם נשקף מעיניו. ״למה לא עונה לי??״
פחדתי מנסה להוציא מילים, אך שום דבר לא יוצא. ״סס...ליחה,״ רעדתי וגמגמתי, לא הצלחתי להשתלט על הרעד בקולי.
״עשר דקות ואת למטה, סוזן תלווה אותך.״ הוא נראה משועשע לשמע הפחד בקולי, וכעסתי על זה שהוא חושב שאני משעשעת אותו במצב כזה.

ניסיתי להשתלט על עצמי ולא להראות לו פחד, אך המצב הנתון קצת לא מאפשר לי את זה.
ירדתי עם סוזן...אני מניחה, וניסיתי לחפש דרך מילוט, אך הכל היה שומרים עם נשקים גדולים, נחרדתי.
למה הוא צריך כל כך הרבה שומרים?
״מיס אנסטסיה, אחריי.״ היא הזכירה לי.
״איך את יודעת את השם שלי?״ היא המשיכה ולא ענתה לי.
״זה מרגיש כמו מבוך, המקום הזה ענק.״ סוזן גיחכה ואני מבינה שאני תוהה בקול רם.
האדמתי.
״יפה לך אדום,״ קול בס נשמע מאחורי, ונבהלתי.
הסתובבתי למשמע הקול וראיתי את הבחור ממקודם, פחדתי מהעוצמתיות והסמכותיות שהוא משדר.
״מה אתה צריך ממני?״ דרשתי תשובה.
״תרגעי.״ הוא נהם והבנתי שיש לי הזדמנות לדעת מה אני עושה פה.
״אתה מוכר אותי לזנות? אתה רוצה כופר? מה אתה רוצה ממני??״
ראיתי שהוא נועל את קו לסתו והוריד בצווארו פעם בצורה מלחיצה.
״מיס אנסטסיה, אם לא תרגעי אעשה זאת בשבילך.״

״תשבי.״ הוא הורה לי.
הוא הגיש לי צלחת מלאה מטעמים ולא היה לי חשק לאכול, איך אפשר לאכול במצב כזה? הוא חוטף אותי, מביא לי חדר מפואר, מקלחת, ומטעמים משובחים ואז זועם עליי שאני רוצה לדעת למה אני פה?
שיחקתי עם האוכל בצלחת ושתיתי טיפה מים.
״סוזן, תעלי אותה.״
עליתי בעקבות סוזן ושמעתי את הרעש המפתח נועל. אני כבר נחרדת מהרעש הזה.

״הבאתי לך לאכול.
אניח לך לאכול פה. אני אחזור יותר מאוחר ומצפה לראות את הצלחת ריקה. אל תנסי אותי.״
אם המצב היה אחרת והוא לא היה חוטף אותי הייתי חושבת שהוא מביע דאגה כלפיי.
״אני לא צריכה את הטובות שלך.״ הסתובבתי במיטה לכיוון השני כדי שלא אצטרך לראות את פניו ולאבד את האומץ שלי.
הוא בא לכיווני ותפס בסנטרי ״הסבלנות שלי הולכת ודועכת מיס אנסטסיה.״ הפנים שלנו היו כל כך קרובות שחשבתי לרגע שהוא יעשה משהו שאני לא רוצה.
הוא שחרר את סנטרי, ועזב.