הבוקר שאחרי

Part 5

״בוקר טוב,״ ראיתי את איאן כרגיל במטבח מחכה לי שאשב לאכול איתו.
״איך ישנת? רציתי שנעשה משהו אבל נרדמת מוקדם,״
״הייתי ישנה יותר טוב אם לא הייתי פה״ חייכתי חיוך מאולץ.
הוא עשה פרצוף כאילו הוא נפגע ולבסוף התעשת ואמר ״לבסוף את תתרגלי.״ הוא חייך חיוך מפלרטט וכל מה שרציתי זה להחטיף לו כאפה.
״להתרגל?״ ספק שאלתי ספק צרחתי עליו, הוא הזעיף פנים התקרב אליי וסטר לי, ״תצעקי פעם הבאה וזה לא יהיה בלחי.״
אני בשוק.
מי הוא חושב שהוא?
קפאתי והרגשתי שעיניי מתחילות לדמוע אבל לא רציתי לתת לו את הסיפוק.
״אני שונאת אותך.״ ורצתי לחדר שהוקצה לי.

״רק להודיע לך שמחר לא אהיה בבית, אעבוד מחוץ לבית. תהיי ילדה טובה, סוזן מדווחת לי הכל.״ איאן נכנס לחדר שהוקצה לי ואמר כבדרך אגב כאילו זה מעניין אותי.

קמתי בבוקר עם פרצוף נפוח מהרגיל ועיניים אדומות בגלל שבכיתי כל הלילה. זאת ההזדמנות שלי לברוח חשבתי בעודי עושה סיור במרפסת הענקית שלו ושמה לב למאבטח שמשהה את מבטו עליי בצורה מלחיצה.

בשעה 14:00 בדיוק אצא החוצה דרך הכניסה האחורית שם מסתובבים הכי פחות מאבטחים ובמרווחים.
ביציאה האחורית יש את הסולם של הגנן, אקח אותו ואטפס על הגדר, ארוץ כמה שיותר רחוק ואחפש טרמפים לכיוון התחנת משטרה.

הלכתי לסוזן החביבה בינתיים כדי ׳להשרות עליה ביטחון׳ ואז בשעה 14:00 היא תתחיל להכין את ארוחת הצהריים ולא תצמיד לי מישהו.

-עשרה לשתיים-
אני מחכה לרגע המתאים לרוץ ליציאה האחורית.
שסוזן הולכת אני אומרת לה שאשב קצת בחדר ואצפה בטלוויזיה היא הולכת למטבח וזה מקנה לי זמן לברוח לכניסה האחורית, לקח לי זמן למצוא אותה, זמן יקר, אבל עשיתי את זה!!
השטח פנוי ואני מנסה להיות הכי זריזה ודיסקרטית שיש.
אני מביאה את הסולם וממקמת אותו בדיוק בנקודה שאני צריכה אני עולה עליו ולא חשבתי על הרגע בו אצטרך לקפוץ- יש לי פחד גבהים.
אני מזכירה לעצמי שזה או לחיות פה עד שהוא יעשה בי את זממיו או שאוכל להיות חופשיה. אני בוחרת באופציה ב ואומרת מה שיהיה יהיה, אני קופצת ונופלת על הברכיים.
אני לא מצליחה לקום, אני רואה שחור וראשי מסתובב.
אני לוקחת כמה דק וצולעת הכי מהר שאני יכולה הרחק מביתו.
הברכיים שלי רועדות ומדממות, יש לי סחרחורות ואני עומדת להקיא.
אני מזכירה לעצמי שהכל בראש ובסוף אהיה בבית.
אני מגיעה לצומת יחסית ריקה ומנסה לתפוס טרמפים.
רכב אפור עוצר לי והבחור שואל אם אני צריכה בית חולים אני עונה לו בסירוב ומבקשת ״תיקח אותי בבקשה לתחנת משטרה הכי קרובה שיש פה, אני מתנצלת על הגסות רוח אבל אני באמת זקוקה לעזרה!״ הבחור מהנהן בלחץ ועוזר לי להיכנס.