שמעתי דלת ניסגרת ועיניי נפתחו
בהיתי בתיקרה חלקה ולבנה
תחושה שונה הרגישה לי מהתחושה האחרונה שהרגשתי של חוסר תנועה והכבילה
הרמתי את ידיי וקפצתי בשימחה לגלות שהן ללא אזיקים אך ניתקעתי.
רגליי היו עדיין אזוקות...
גופי השתולל מתיסכול ומהאי יכולת תנועה חופשית
דמעותי שוב איימו לרדת אבל אז הדלת ניפתחה
התיישבתי במהירות וליאם היה בפתח
"איך ישנת?"
"חרא בידיוק כמוך" עניתי בכעס
"הייתי ממליץ לך ללמוד לסגור את הפה, אני מאוד לא אוהב את זה." ענה
"מעניין לי את התחת מה אתה לא אוהב." עניתי רועדת מכעס ומפחד שהדמעות שלי הזלגו.
לא! לא מולו. הוא לא יראה את התיסכול שלי. הוא לא יראה אותי נישברת.
הוא נשף בכעס "להחזיר לך את האזיקים?!"
"לא!!" קראתי בבהלה
לא, אני לא יכולה להרגיש שוב את התיסכול מחוסר תנועה.
"יופי, אז לא כדי שאשמע אותך אומרת מילים כאלו שוב." אמר תוך כדי שהוא גורר כיסא, שאני דיי בטוחה שלא היה שם קודם... והתיישב לידי.
"אני אמרתי לך שאני לא רוצה לראות אותך יותר" הכעס ניבנה בי שוב "אמרת שתעזוב אותי לנפשי, למה אתה חוטף אותי ומכריח אותי להיות איתך, לראות את הפרצוף המסריח והמחורבן שלך שוב?!"
הוא נשם ונשף שוב "אני מזהיר אותך לשמור על דיבור נקי. שוב."
"למה, מי אתה חושב שאתה שאני הקשיב לך בכלל?!"
"מי שיכול לספק לך תשובות."
הפנתי את מבטי ממנו ולא הגבתי.
"אני יודע שפגעתי בך בעבר אבל-"
קטעתי אותו "פגעת?! רק פגעת?!! אתה פשוט השארת אותי שם, צופה בהכל ולא עושה כלום!! בעוד בי פגעו, אנסו ופצעו לי את הנשמה!!! יותר נכון רצחו אותי!
ואתה! אתה לא עשית כלום.
פשוט צפית, דאגת לעשות פרצוף מסכן כדי שאחשוב שאתה לא יכול לעשות כלום ואתה סובל בידיעה שזה מה שקורה לי והלכת, פשוט פאקינג הלכת!!!" צרחתי עליו ממעמקי גרוני ועיניי צרבו
"מאל-"
"אל תגיד לי מאל" דמעות ירדו מעיניי "אתה לא יכול, אין לך זכות לכנות אותי בשם הזה, אין לך זכות להביט בי בכלל ברגע זה."
נישברתי.
דמעות זלגו מעיניי ללא מעצור
הוא הושיט את ידו אל פניי בכוונה לנגב את דמעותיי אך העפתי אותה. ודחפתי אותו מאליי.
אין לו זכות לגעת בי.
"מאל... אני יודע שזה היה ניראה שלא אכפת לי ושפשוט השארתי אותך שם סתם כי לא היה לי רצון להציל אותך בכלל
אבל תביני שהייתי טיפש.
הם קינאו ורצו אותך אבל אני הייתי בדרך, הייתי החבר שלך.
לכן הם איימו עליי, איימו על אמא שלי, על האדם היחיד שיש לי בעולם."
הבטתי בו דרך הדמעות וראיתי שגם הוא בוכה.
"איימו עליי שיש להם את אמא שלי והם יאנסו ויהרגו אותה
לא הייתה לי ברירה, רציתי להציל אותך, רציתי להציל אותה,
באותו ערב נפרדתי ממך וראיתי אותם מתנפלים עליך ועל גופך
ידעתי שזה יגרום לך לצלקת לכל החיים אבל לא יכלתי, לא יכלתי לראות אותך בידיעה שביצעתי את הבחירה הזאת, לראות אותך נאנסת.
ברחתי משם ונסעתי כמו משוגע לנסות להציל את אימי. אני מצטער מאל,
בבקשה תביני ותסלחי לי."
הוא ניגב את הדמעות
קם, ויצא מהחדר.
והדלת נינעלה.
השאירה אותי עם הדמעות ועם פצע שניפתח שוב.
YOU ARE READING
I got you
Romanceבלילה קייצי בלי מחשבה מאל הולכת לבד ומגבירה את הווליום באוזניות היא לא זוכה להתעורר בביתה אלא בביתו של שונא אכזרי חסר בושה. טריגר: #תוכן מיני מפורט #מערכת יחסים של שליטה וכניעה #אלכוהול ועישון #אלימות #+18
