פרק 17: תינוקות מגודלים בשטח

949 20 3
                                    

עיניה חוקרות את שפתיי
לשונה המתוקה עוברת על שפתיה ושיניי חורקות, אני רוצה לינשוך ולמצוץ אותן
היא בכיס שלי
היא רוצה את שפתיי
'אית'ן, אל תיכנע! תן לה לרצות את זה.
תעזוב אותה עכשיו!'
צועק הקול ההגיון שבראשי.
גופי נימשך אליה אט אט אני רואה אותה מתקרבת אליי
אני נושם אותה. היא מריחה כל כך טובבב
אני יכול להריח אותה שעות
'אית'ן, עכשיו.'
אני מתרומם במהירות לפני שאתחרט ואנשק אותה עד כלות הנשימה.
אני מרוצה.
זה השפיע עליה.
"אם את לא רוצה שאפטר עוד עובדים תמימים אז תקשיבי להם ולהוראות. ומקרה כזה לא יקרה שוב."
אני מיישר את חליפתי וצועד אל עבר היציאה.

אני מחלק לצוות הוראות ולמאבטחים מורה לשמור עם עיניים פקוחות על הגיברת
העוזר שלי, ארתור, ניתקל בי כשאני צועד חזרה למשרד לעבור ולחתום על כמה מסמכים
"המשלוח שלך הגיע, ודויד בידיוק נחת וישר בדרך אליך"
"יופי, זה מעולה." חיוך נימתח על פניי.
הזמנתי צעצועים חדשים במיוחד בשביל הפרינססה ומת שתיכנע למולי ואנסה אותם עליה
הזיקפה שלי מתעוררת רק מלחשוב על מאל עם הלבשה תחתונה סקסית או כנועה קשורה למרגלותיי מתחננת לכל מה שאני רוצה לעשות בה
אחח איזה פנטזיה, שאני חולם עליה מהרגע שראיתי את פרצופה המנומש
התנערתי וטפחתי על שיכמו של ארתור
"תודה רבה."
הוא חייך לעברי בידידות ופתח עבורי את דלת המשרד.

דיפדפתי במסמכים כשדפיקות נישמעו על הדלת
"כן?" קראתי.
יישרתי את ערמת המסמכים והוזזתי אותה לצד
"שלום, שלום."
הרמתי את מבטי בחיוך אל עבר חברי הטוב
"כמובן, תמיד עסוק."
"היי, היי, מאןןן מה המצב?" ניגשתי אליו לחיבוק אחים וטפחתי על שיכמו
"איך היה החופשה עם הגיברת שלך?"
"וואוו אחי, היה מטורף, עדן הייתה חרמנית רצח וכל רגע ביזבזנו כדי להזדיין ה-"
"תעשה לי טובה" קטעתי אותו בגיחוך "אני לא רוצה לדמיין אותך ואת הבת זוג שלך מזדיינים, הראש שלי עדיין נקי ותמים"
דויד פרץ בצחוק "בטחחח, רק אתה תמים"
חיוך יודע דבר עבר בנינו
"היי" עדן ניכנסה לחדר, ניגשה אליי וחיבקה אותי
"עדן, אנחנו דיברנו על זה. רק בי את נוגעת, שכחת שהבן זוג שלך חולה במחלת הקינאה" דויד חיוך חיוך עקום
"תמיד קינאת בי, זה לא חדש" התגרתי בו
"פחחחח!" גיחך דויד
"דיי בנים, תפסיקו להתגרות אחד בשני.
ומאמי, חיבקתי אותך כל החופשה קצת חיבוק ממאגר החיבוקים הענק שלי לתינוק המגודל לא יזיק לו..." עדן שמה את ידה על פיה כלוחשת סוד אבל דיברה בקול כדי שאשמע
"התינוק המגודל הזה סיפק ל'מאמי' שלך חופש כדי שתצאו לחופשה במקום להיות קנאי ולשמור אותו רק לעצמו" התגרתי בעדן מוציא לה לשון כמו ילד קטן
כן, ככה אנחנו, חבורה של ילדים.
"דויד!" קריאה נישמעה כשליאם פרץ לחדר אל עבר דויד ועדן, מביא להם חיבוק ענק
"אז ספרו! איך היה?" ליאם שאל בהתלהבות צמא לפרטים
גיחכתי לעצמי. "אני אלך בנתיים להביא לכם יין"

_______________________________________

I got youWhere stories live. Discover now