פרק 18: שומרים ארורים!

897 25 2
                                    

"פאק." מילמלתי כשעיניו ניפגשו בשלי
בהינו כמה רגעים אחד בשני
קולטים את הסיטואציה

הצלחתי להתחמק מכולם
לא היו שומרים מחוץ לחדר והצלחתי ללכת ולחמוק במזדרונות בלי ששמו לב אליי
ניתקלתי בכמה עוזרות בית אבל הן פשוט דילגו עליי.
אין, איןן על אחוות נשים.
הייתי בטוחה שכל מי שאני אראה במזדרות ילשין ויתפוס אותי.
אבל הצלחתי למצוא יציאה לחצר הקידמית והתחלתי להתחמק בין השיחים ולעבור מספר שומרים בנס.
אבל
למה בשם אלוהים ניכנסתי לגומחה הזאת ותפסתי אותו בסיטואציה הזאת?!
"היי! אל תזוזי." הוא הכניס את איברו וסגר את מכנסיו במהירות
'ניראה לך?!' תפסתי את רגליי 'על החיים ועל המוות!' ופתחתי בריצה אל כיוון השער
כשקריאות המאבטחים הפזורים בשטח כל החצר העצומה מהדהדות בעיקבותיי

הדלתות נפתחו וקטעו את שיחה סוערת של אית'ן, ליאם ועוד בחור ובחורה שאני לא מזהה.
אני מנסה ללכת אחורה כתמימה אבל השומרים דוחפים אותי קדימה.
אל עבר החבורה שזזה הצידה, אל עבר אית'ן.
גיחוך ניפלט מפיו
"מאל, בואי הנה. תכירי את החברים שלי"
"את ליאם את כבר מכירה." הוא מצביע על ליאם ואני מהנהנת
"זה דויד" הוא מצביע על הבחור משמאלו
דויד הוא בחור גבוה בלונדיני בעל עיניים בהירות, הוא רזה אבל אפשר להבחין שהוא מתאמן וחטוב מאוד
הוא בהחלט היה יפהפה.
אולי אני אמשוך אותו אליי ואפתה אותו והוא יעזור לי להשתחרר מכאן-
"וזאת הבת זוג שלו, עדן" הוא מצביע על הבחורה שליד הבחור הבלונדיני, דויד.
אוף. הלך לי התוכנית...
עדן היא בחורה חטובה בלונדינית עם עיניים חומות גדולות.
הם מהזוג שבטוח ניפגשו בחדר כושר הוא הרים לה את המשקולות והם התאהבו ממבט ראשון ובלה בלה בלה...

"אוקי, מקסים ביותר. היה נחמד להכיר. אני זזה."
הסתובבתי אל עבר חומה של שומרים שעמדו מאחורי
צועדת בתקווה להשתחל בינהם
אני לא שומעת התנגדות אז מתחילה בביצוע
"לאן את חושבת שאת הולכת?" גופי קפץ עם ציוץ מביך במיוחד של ברווז לכוד. כששמעתי את קול הקר נושף על צווארי.
הסתובבתי במהירות
קפצתי מבהלה לראות את פרצופו סנטימטרים ספורים מהפנים שלי
ונחתתי עם ישבני על הריצפה
זה היה מביך.
ואיך שלא, אית'ן גיחך מעליי, מביך אותי עוד יותר.
אית'ן הסתובב לרגע וחבריו כניראה הבינו והחלו לצאת מהחדר
'לא. לא. לא! אל תשאירו אותי לבד עם המשוגע הזה!' קראתי בנואשות בראשי

"אז... מאל" הוא משך את שמי על לשונו כאילו טועם את טעם שמי.
התרוממתי על רגליי
שומעת צעדים מאחוריי ואת הדלת ניטרקת ונינעלת.
משאירה אותנו לבד.

"גשי אליי, אל תפחדי."
נחרתי בזילזול "אני לא פוחדת ממך."
"אז למה את לא מתקרבת"
גילגלתי את עיניי והתקדמתי לעברו עד שעמדנו משני צדדיו של השולחן.
"רחוק מדי." מילמל, וצעד לעברי, מקיף את השולחן
הוא תפס בידי ומשך אותי אחריו.
הוא השעין את ישבני על קצה השולחן ולכד אותי בין ידיו
"את מחבבת אותי?" שאל ללא הזהרה
לא הגבתי, עדיין מופתעת
"יש לך כלשהו, במעמקיך האין סופיים, חיבה אליי?"
"אמ- אממ מה?!"
"תקשיבי" הוא נאנח "אני רוצה לעשות את זה קל עבורינו."
הטתי את ראשי מעט, מנהס להבין אותו
"אם תואהבי אותי בחזרה אני אתן לך הכל, אהבה, כסף וגם תרגישי יותר בנוח פה."
השפלתי את עיניי.
הוא הסתובב וניגש לארון משקאות.
חזר אליי עם בקבוק שמפניה ושתי כוסות זכוכית גבוהות
מזג והגיש לי אחת מהן באדיבות
"אתה דביל." אמרתי
הוא הביט בי במבט תמים ושואל
"איך אתה מצפה שאני אקבל אותך ואת כל מה שאתה עושה?!
אתה חוטף אותי, לוקח ממני הכל, מביך ומשפיל אותי, יש לי משפחה, יש לי חיים, יש לי עוד דברים בעולם חוץ מלמלא את האובססיה שלך לשפן נעול בכלוב הזהב שלך.
אם אתה מצפה שאני התאהב בך בין יום בגלל שחטפת אותי, שאתה-" בלעתי רוק והכרחתי את עצמי לפלוט את זה- "שאתה סקסי ומציע לי הכל אתה טועה.
יש לי אמא ואבא שדואגים לי ואחים ואחיות, עבודה, בית, חברים וחברות-"
פרצופו התעוות בכעס "איזה חברים?!?"
"תגיד אתה רציני?!" אין. הבן אדם לא שפוי.
"אני שעה אומרת לך שיש לי חיים חוץ מלהיות חיה בכלוב שלך ואתה מתהפך מזה שהזכרתי חברים?! אז כן. יש לי חברים זכרים בשפע, ואתה תתמודד עם זה בהצלחה כי זה לא עניינך.
ואני יהיה חברה של כל העולם לפני שאני יהיה איתך.
ועוד אתה רוצה שאתאהב בך." נחרתי בזילזול.
"את לא תיהי עם אף אחד בעולם המזויין הזה. אני חותם לך." פרצופו האדים בכעס
כמה שניות של שקט עברו בנינו...
פרצתי בצחוק מתגלגל
פשוט התפוצצתי עליו מצחוק
הוא הופתע והביט בי עם ראש מוטה הצידה בשאלה
"אתה אדוםםם!" ניגבתי דמעות מעיניי

_______________________________________

I got youWhere stories live. Discover now