ספר חפירות /משעמם לי אז אני הכתוב דברים

קטע כתיבה מספר שלי (שאלה )

נשמתי עמוק "אני מחכה לך בחוץ " לחש לי ואני הלכתי לדרכי , נשמעתי עמוק , פתחתי את הדלת , לא מוכנה למה שאני יראה , הסתכלתי סביב , הדבר ראשון שתפס את צומת ליבי זה תמונות , הרבה תמונות , נגשתי למסדרון שהיה ליד המטבח , בוחנת כול תמונה ותמונה , הם היו נראים כול כך מאושרים פה . הסתובבתי בין התמונות , לא ידעתי מה לצפות , הלכתי לעבר המדרגות לכול עורך המדרגות היו תמונות , מלא תמונות , איך את אותה תמונה לא מצאתי , נאנחתי בתסכול ,אני צריכה להזכר . החדר שנכנסתי אליו הייתה מיטה זוגית , מעל המיטה הייתה תמונה משפחתית , אווירה משפחתית , זה מה שהרגשתי באותה רגע . התבוננתי בכול החדר ,פתחתי את המגירה ליד המיטה , היו שם מפתחות , פתקים ........ מה עושה פה בובה ?
לכחתי את הבובה בידי , הרגשתי שהיא מוכרת לי , מאיפה ?
לא ידעתי , עם רק יכולתי לזכור............
לפתע שמעתי חריקה של דלת , יצאתי מהר מהחדר מסתכלת , דלת לבנה נפתחה , הסתכלתי אליה , על צד הדלת היו מסומנים קווים עם מספרים , שנכנסתי לחדר , ליבי עצר .
החדר היה ורוד , כמו של נסיכות , נכנסתי רועדת עוד לא מבינה למה ? למה אני רועדת ?
אני אפילו לא זוכרת את המקום . התבוננתי ,היו תלויים על הקיר ציורים , כאלה שילדה קטנה ציירה , היו אליהם זאבים , דשה ,פרחים , פיות , והכי בולט , זה היה הוא , שיערו החום ועיניו הכחולות ,היפיפיות ,כול כך בלטו , ולידו , לידו , לא הכרתי אותו , איך ידעתי בברור , זה הוא זה בהחלט הוא , לפתע את מבטי תפסה התמונה השבורה על השידה ,לפתע באוזני התחיל להשמע צחוק ,קודם קול צחוק של תינוקת , כזות קטנה ,שמרוצה ממה שהיא עושה........
ואז עוד צחוק רק גברי ..........
שמתי את פיסה החסרה בתמונה והתחלתי לרעוד , הוא עמד מצד נותן יד וגם השני עשה כך ובאמצע.........
אני , זות הייתי אני , שיערי הכתום כמו אש ועיניי הכחולות , זו אני "איפה את פרחחית קטנה " אמר מרים אותי ואני צהקתי בתמורה "פאפא " אמרתי מצביע על החלון , על עבר השדה ששינה הכול "כן פאפא עובד שם , בוא נלך לפאפא " אמר . ראיתי אותי פתאום , הייתי בת ארבע "פאפא ?" ירדתי למטה במדרגות , לפני נגלה הוא , שון , דמעות הציפו את עיניי "פאפא לא פה " אמר בדמעות , פתחתי את הדלת רצה לשדה "פאפא " צהקתי מתחילה לראות אותו הולך , רץ ואני אחריו , לא הפסקתי לרוץ , רצתי בכול כוחי עד....... שנפלתי , קולות של יריות , קולות של צהקות...... שון הרים בכה ליד מישהו הקלטתי , אני אליו ש-שון , שון מתחתי "בבקשה על תשאיר אותי לבד " אמר ושמעתי עדיין יריות וצהקות , אבל זה לא הפריע לי , זה הרגיש לי כאילו אנחנו בעולם משלנו "הבטחת שון , אמרת " אמר בוכה אליו "אבא ?" אמרתי בקולי הילדותי , הוא שם אליי שרשרת "אני אוהב אותכם בכול ליבי " אמר , הוא נישק אותו ואז נישק את ראשי "רוצו , עכשיו" אמר נאנק בכאב ואותם עיניים סגולות ברחו "פאפא !!!!!" צהקתי , אבל אותם עיניים סגולות עכזבו
פיתאום הכול צף , כול המילים הראשונות הצעדים הראשונים , איך נפלתי , איך קמתי ,איך ציירתי , איך .......

זה הבית שלי , ואותם עיניים סגולות הכזבו אותי ....... ואני לא יתן לזה יותר לקרות לי .

אז יש לי סןר שאני משכתבת מלא מלא זמן , שמו "מריה דל "
מי ירצה לקרוא אותו ?

*הקטע חלק מהספר