יֵשׁ סֶדֶק בְּכָל מִדְרָכָה בְּתֵל אָבִיב,
בְּחֵיפָה,
בַּשְׁבִיל הַמּוֹבִיל מֵחֲדַר הָאֹכֶל לַמּוֹעֲדוֹן וְלַבְּרֵ, שִׁבְרֵי זְכוּכִיּוֹת בְּכָל מִדְרְחוֹב בִּירוּשָׁלַיִם.
וַאֲנַחְנוּ דּוֹרְכִים,
מְדַמְמִים,
גּוֹרְרִים כַּפּוֹת רַגְלַיִם יְחֵפוֹת,
וּמְנַסִים לְהִתְקַדֵם וְלֹא לִפּל כַּמָּה שאֶפְשָׁר תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה,
לִשְׁאֹף וְלִנְשׁף אֲוִיר עַם רְסִיסִים בִּקְנֵה הַנָּשִׁימה.
There's Crack in every sidewalk in Tel-Aviv,
In Haifa,
In the trail leading from the dining room to the club and the pub,
shards of glass in every pedestrian street in Jerusalem.
And we step,
Bleed,
Dragging bare feet,
And trying to continue and not falls much as possible while walking,
Inhale and exhale air with glass shards in our airways.
