אל - Al

פרק 1

אריאה
הווה
כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה"
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנו. ארץ ציון וירושלים ״
אני עומדת כרגע בהשבעה בסיום הקורס שלי .
התחלתי את הדרך שלי בצבא לפני 4 חודשים. התגייסתי למדריכת חיר כל כך נלחמתי על התפקיד הזה שעכשיו שאני עומדת פה בסיום קורס ובקבלת הכומתה אני לא מאמינה אני לא מאמינה שאני אריאה הבחורה שהגיע מבית דתי שהתחילה בכלל בשירות לאומי והפסיקה באמצע שחלמה תמיד לשים מדי זית ולשרת את המדינה שבגיל 20 עזבה את מה שהייתה רגילה את שגרת החיים המשפחה בלב שלם בשביל להדריך את הדור הבא של הלוחמים ,המפקדים ,
המפקדת קוראת ומכריזה על המצטיינת הפלוגתית ואני יוצאת מהטיול הקצר שהמוח שלי הלך לעברו .
״חברות שלי אתם עומדות פה היום ה20 בחורות הכי טובות מתוך מאות רק הטובות ביותר נבחרו להדריך את הדור הבא את חוד החנית של הלחימה , עברתם דרך עברתם תהליך למדתם על עצמכם הרבה יותר ממה שידעתם ,התבגרתם ,גדלתם ,צמחתם ,הפכתם לגרסה הכי טובה של עצמכם ,
ואני באופן אישי רוצה לומר לכם שאני קצינה כבר הרבה מאוד זמן והרבה זמן לא פגשתי פלוגה כול כך איכותית וטובה מגובשת נהנתי מכול רגע ,באמת .
אתם כרגע מוקפים בבני משפחה ובחברים שבאו לתמוך בכם שגאים בכם שאוהבים אותכם ואתם ראויות לזה .
ועכשיו אני רוצה להכריז על המצטיינת , כולכם הייתם נהדרות אבל הייתה פה אחת שאותי באופן אישי הקסימה מאוד ,ואני בטוחה שאת כול החברה פה .
כן כן כן אני מדברת על אריאה עגיב ״

כפיים סוערות נשמעות מכול עבר צרחות צעקות נוי חברה שלי שלידי דוחפת אותי בעדינות ,מוציא אותי מהקיפאון שאני נמצאת בו ,אני בהלם לא מאמינה לא מעכלת בכלל איך אני הגעתי להיות מצטיינת פלוגתית
בלי שאני שמה לב דמעות זולגות מעניי אני נכנסת לאמצע המעגל ,הקצינה שלי במרכז מולי מסתכלת לי בעניים ואני בשלה ואני רואה כנות אמיתת, חום שהרבה זמן לא ראיתי

עבר
קיבלתי החלטה ואני עומדת לעמוד בא ,אני לא יכולה יותר להמשיך בשירות לאומי אני שם כבר חצי שנה ופשוט לא מוצאת את עצמי קשה לי במסגרת הזו החברה הכי טובה שלי עושה חייל שם אבל כנראה שהמסגרת הזו לא מתאימה בשבילי ,

ישבתי וחשבתי עם עצמי כבר תקופה והגעתי להחלטה אני רוצה להתגייס ובכלל אחרי מה שקרה ב7.10 זה רק חיזק את הרצון שלי ללבוש את מדי הזית ולהיות חלק לא ששרות לאומי זה לא תרומה זו תרומה אדירה אבל אני מרגישה פחות תרומה ועדיין לא רוצה לוותר על התרומה שלי והמלחמה שעדיין מתנהלת אחרי מה שקרה בשבת של שמחת תורה ראיתי איך לוקחים חיילים באמצע תפילה באמצע הקפות של ספר תורה קמנו לאזעקות ב6:28 מדינת ישראל השתנתה לחלוטין וגם אני הבנתי שאנחנו פה הזכות ולא חסד דורות על גבי דורות סבלנו בגלל הדת שלנו בגלל האיחוד שלנו ועכשיו אני מרגישה יותר מתמיד את מה שלמדנו בבית ספר איך בגלל יהדותנו נרצחנו,
ופתאום עכשיו שנת 2024 אנחנו עדיין צריכים להוכיח את הזכות שלנו לעמוד על המשמר וגם אני רוצה לקחת חלק בשמירה על הבית ,המקלט של העם היהודי ,ההחלטה שלי סופית אני ילבש את מדי הזית
אני יסביר להורים שלי הם היו חייבים להבין אותי לקבל שגם לי יש דעות ורצונות משלי ,