לחישות אהבה

~3~

נקודת המבט של נואל-
אני מאחרת לעבודה שלי ויש לי כבר משלוח שצריך לצאת ואני חייבת להספיק להגיע לעבודה כדי לקחת אותו. הכנתי לי קפה מוקה כמו שאני אוהבת תמיד ולבשתי את הווסט שלי ועליתי על האופנוע של החברה שבה אני עובדת ונסעתי הכי מהר יכולתי כדי להספיק למשלוח תוך כדי אני שרה את השיר הכי אהוב עלי ״7 Years" השיר הכי טוב ששמעתי אי פעם ונסעתי לעבר החברה תוך כמה שניות שלא הייתי מרוכזת ורכב נסע וכמעט דרס אותי והמזל שלי הוא שבשנייה האחרונה עצרתי נפני שעפתי על הכביש והרכב המשיך בשלו והמזל הגדול ביותר שיש לי הוא שזכרתי את לוחית רישוי של הרכב והוא היה 766-777-667 ממש מספר מזל. ישר לקחתי את הטלפון והתקשרתי למשטרה ״שלום כן המשטרה במה אפשר לעזור״ ״היי רציתי לדווח על רכב שכמעט דרס אותי ונסע במהירות משוגעת על הכביש״ אמרתי ״את זוכרת את המספר של הרכב?״ הבחורה שלה ואני חייכתי ושמחתי על זה שאני זוכרת הכל ״כן המספר הוא 766-777-667״ אמרתי ״אני מצטערת את יכולה לחזור על המספר שוב״ הבחורה אמרה בלחץ וגמגמה ואני חזרתי על המספר שוב ״מצטערת אבל אני לא יכולה לעשות כלום ביי״ הבחורה אמרה בלחץ וניתקה לי בפרצוף ואני התקשרתי שוב למשטרה כמה פעמים וכולם אמרו את אותו הדבר ואני ממש התעצבתי אבל לא היה לי זמן להתעסק בזה ונסעתי לחברה.

נקודת המבט של ניקולאס-
עוד יום שגרתי בדרך לעבודה שלי ואני לא יכול להתנגד ולהגיד שלא טוב לי כי אני שולט על כל ניו יורק ואני לא יכול להתלונן ואני גם לא מתכוון כי אני אוהב את זה שאנשים מפחדים ממני מבנים את הכוח שיש לי בידיים ולא מעזים להגיד דבר שלא מוצא חן בעיני. אני בדרך עכשיו לפגישה עם כל ראשי החברה שלי כדי לסגור עוד כמה דברים אחרי כמה דקות הגעתי לחברה ויצאתי אחרי שעוזר שלי פתח לי את הדלת וכל המאבטחים שלי עמדו בשורה מחכים שאני ישחרר אותם אחרי שבדקתי שהכל טוב שחררתי אותם ונכנסתי לחברה וישר לחדר הישיבות שלי אני נכנס וכולם עומדים ומברכים אותי על כך שהגעתי ואני ישבתי בראש השולחן ״טוב שנזכרת להגיע באמת״ דודי החורג פרננדו אמר במבט נגעל ומושעשע בו זמנית ״לפי מה שזכור לי אני לא חייב לך כלום״ אמרתי בטון חד שלא יחשוב שאיתי משחקים משחקים ״לי לא אבל לנו כן אני ידעתי טוב מאוד שהמינוי שלך להיות ה״זאב״ היה טעות״ הוא אמר בטון עצבני ואני כבר רתחתי אני תמיד הייתי אמור להיות הזאב ״הזאב״ אצלנו הוא המנהיג הוא הראש ואף אחד לא יכול להמרות את פיו. כל חיי חיכיתי להיות הזאב וקיבלתי את זה כי קרעתי את עצמי ואני לא אתן שמשהו יזלזל בי ״איך אתה מעז לרדת על הזאב שלך״ אמרתי בטון אפל וממוקד ״אני מעז מאוד אתה יודע למה? אני יגיד לך למה זה כי אתה אפס ואתה חלש בדיוק כמו אבא שלך שמזל גדול שהוא הפך לנכה ואמן שבקרוב הוא ימות״ פרננדו אמר ואני רתחתי לאף אחד אין זכות לדבר על אבא שלי על הזאב הגדול שנתן הכל לטובת כולם שנלחם בשביל כולם שכמעט מת בגלל שרצה להגן על אחיו החורג שעכשיו יוצא עליו ״איך אתה מעז לזלזל באבא שלי זה שהציל אותך ובגללך הפך לנכה״ אמרתי את מה שגיליתי לאחרונה מה שאף אחד לא ידע מה שגרם לכולם להיות בשוק ומה שגרם לפרננדו לצאת כבוגד ״אתה בוגד ולבוגד מגיע רק דין אחד והוא מוות״ בן הדוד שלי פאולו אמר אני הנהנתי לקחתי את הנשק שלי והצמדתי לו לרקה ״זה בשביל הזאב הגדול שבגללך הפך לנכה״ אמרתי ויריתי בו וכולם שתקו כי ידעו שזה מה שמגיע לו ״הפגישה הסתיימה״ אמרתי לכולם ויצאתי מתחיל לנסוע כדי לפגוש את אמא ואבא שלי ״אני בדרך כמה דקות אני שם״ אמרתי לאמא שלי וניתקתי ולשנייה לא שמתי לב ופתאום שמעתי בום והתחלתי לדמם ואז החושך הגיע והבנתי שאני מתחיל לאבד הכרה וישר יצאתי מהרכב ומישהו יצא מרכב שהתנגש בי ופשוט זרק אותי על הרצפה מרים אבן ופתאום בום הכל שחור ואני לא רואה כלום.

נקודת המבט של נואל
בסוף הצלחתי להגיע למשלוח בזמן ועכשיו אני בדרך הביתה אחרי יום עמוס ופתאום אני רואה רכב מרוסק ואני מסתכלת הצידה לשנייה לא שמה לב להן אני נוסעת ופתאום בן האדם קופץ לי על האופנוע ואני ישר עוצרת ורצה להראות מה עשיתי לאותו בחור וראיתי אותו מדמם
איך זה תמיד קורה לי? למה דווקא לי זה חייב לקרות?

*איך אני מקווה שאהבתם את הפרק כי אני ממש