נק' מבט נועם:
כאב לי שהיא לא רצתה לאכול
ושיקרה לי
לא בגלל השקר
אלה בגלל שידעתי שיש משהו מאחורי זה
אני זוכר שהציקו לה בבית ספר הקודם
ועשו עליה חרם
הציקו זאת מילה קטנה הם היכו אותה והתעללו בה
הכי גרוע היה
שאני לא ידעתי מזה
אף אחד לא ידע מזה
גם שאר האחים
שהיא גילתה לנו את זה בסוף
אנחנו השתוללנו וכעסנו
איבדנו את זה במילה אחרת
לחשוב על זה שיפגעו באחותי
בחיים שלי,
בדבר הכי חשוב לי בחיים
זה כואב
ואני יעשה הכל כדי שזה לא יקרה שוב
..
הגענו לבית וטל הייתה ממש עייפה
אור העלה אותה לחדר
אחרי רבע שעה כזה נכנסתי אליה לחדר
ונרדמנו ביחד
רציתי לתת לה זמן
אני לא רוצה שהיא תדבר על נושא שקשה לה לדבר עליו שהיא חושבת שאני דוחק בה לעשות את זה
אני רוצה שזה יבוא ממנה
ולא כי אני דוחף אותה לספר לי
בדרך כלל היא מספרת לי הכל
ואני מכיר אותה יותר טוב ממנה
היא יודעת את כל הסודות שלי
ואני את שלה
אני חושב
..
התעוררתי מחובק איתה באותה תנוחה שנרדמנו- שאני מחבק אותה
שאני ישן איתה אני רגוע
כיף לי להיות איתה
לדבר איתה
לדאוג לה
היא חצי שלי
ראיתי שהיא התעוררה כבר
הסברתי לה שאני דואג לה ורוצה שיהיה לה טוב
ובגלל זה חשוב לי שהיא תספר לי מה קורה לה
מה עובר עליה
כי אני רואה שעובר משהו
ראיתי שהיא שקעה במחשבות אחרי ששאלתי אותה שוב ושוב למה היא לא אוכלת והיא ניסתה להתחמק
קראתי לה כמה פעמים והיא לא ענתה
"טלטול" קראתי לה שוב
"הא מה?"
"שקעת במחשבות.. ולא ענית לי על השאלה"
"נו באמא שלך תעזוב אותי כבר אין לי מה להגיד"
"שיט.. אנ..אני מ..מצ..טער..ת" היא אמרה שקלטה מה היא אמרה
והתחילה לבכות
זה היה כואב כן
אבל אני יודע שלה כואב יותר חיבקתי אותה חזק
"הכל בסדר זה בסדר"
היא לא ענתה לי
היא התחילה לרעוד והבכי שלה התגבר
ראיתי שקרה משהו
חוץ מהמקרה של אמא
היה עוד משהו
היא הייתה כמו בבועה משל עצמה
והיא לא הפסיקה לרעוד
התחלתי להלחץ
היא התחילה לנשום בכבדות
אני חושב ששוב יש לה התקף חרדה
"טלטול" קראתי לה
"תסתכלי עליי"
היא איבדה פוקוס והייתה בלחץ כי הרגישה שלא יכלה לנשום
"תנשמי ביחד איתי" הראיתי לה איך
ראיתי שהיא לא כל כך מצליחה
"תנסי"
היא חרחרה במטרה למצוא אוויר
שהיה קיים פשוט מרוב לחץ הרגישה שאין אותו
"שוב" אמרתי לה
היא ניסתה שוב וראיתי שהיא מחווירה
מרגישה אבודה
האחיזה שלה בידי חלשה
והיא התעלפה
לרגע ראיתי גם אני שחור מלחץ
אבל זכרתי מה לעשות כי זה קרה לה הרבה
בתקופה שאמא נפטרה ובתקופת החרם שעשו עליה
הרמתי לה את הרגליים
הוצאתי את המשאף המגירה
זכרתי שהוא היה שם
ושטפתי לה את הפנים עם מים
היא התעוררה
נק' מבט טל:
הרגשתי שמשהו מרטיב לי את הפנים
פתחתי עיניים לאט
וראיתי את נועם שוטף לי את הפנים
ראיתי את ההקלה בעיניו שהתעוררתי
הוא ישר חיבק אותי חזק כאילו פחד לעזוב
הנשימה שלי הייתה עדיין לא משהו
ומסתבר שהתעלפתי
מהתקף
נועם שם לב לזה והביא לי את המשאף
התפלאתי שהוא זכר איפה שמתי אותו
לא השתמשתי בו שנתיים
לאט לאט נשימתי חזרה אליי
והייתה תקינה
נועם התיישב לידי על המיטה
וחיבק אותי
"מה קרה"
"אני ...נזכרתי באמא.." אמרתי בלחש
"היה עוד משהו נכון?" שאל אותי גם הוא בלחש
התלבטתי אם לספר לו על רון..
פחדתי שהוא יחזור
שיהרוס לי את החיים
שוב
אחרי שכמעט הצלחתי להתגבר על חלק מהצלקות שהוא השאיר לי- בגוף ובנפש
או להשמיט את החלק הזה ולספר לו רק על מה שהיה בכיתה
בסוף החלטתי לספר לו
הרגשתי שמישהו חייב לדעת
נועם שם לב לזה שיש משהו מאחורי כל הסיוטים וההתקפים
והוא חיכה שאני יגיד לו את האמת
הוא רצה לעזור לי
"א..אנ...אני.. " קולי רעד וירדו לי דמעות
תמיד שאני נזכרת במה שקרה אני מתחילה לבכות ולרעוד
מרגישה שוב את כל מה שהוא עשה לי
פגע בי
נועם חיבק אותי יותר חזק
הוא ראה שאני צריכה את זה
"רו..ן"
"מה איתו יפה שלי? אתם נפרדתם נכון? לפני שנה"
רון היה האהבה הראשונה שלי עם כמה שאחים שלי, החברות שלי וכולם הזהירו אותי לגביו
סתמתי אוזניים ולא הייתי מוכנה להקשיב
הוא לא עשה לי דברים רעים
בהתחלה
"אז זהו ש.."
לקחתי נשימה עמוקה
"אחרי שנפרדנו הוא התעצבן וכעס על זה שנפרדתי ממנו
ומאותו יום הוא מירר לי את החיים
בפעם הראשונה הוא לקח אותי לבית שלו
ניסיתי להתנגד
הוא הרביץ לי כמה פעמים עד שנהיה לי כחול באותו מקום
נסענו אליו לבית
הוא משך אותי מהאוטו
לפי מה שראיתי אף אחד לא היה בבית
הוא זרק אותי על המיטה בחדר שלו
הוריד את הבגדים
ואמר לי שזה עונש על מה שעשיתי
שאלתי מה עשיתי
הוא אמר שאכזבתי אותו ולכן אני ישלם על זה עד שהוא יהיה מרוצה
ו..ו..ה..הוא..א..נס..או..ת .תי"
רעדתי שנזכרתי בזה
נועם חיבק אותי ודמעותיי הרטיבו את חזהו
"כמה פעמים?" שאל בשקט
"חצי שנה" אמרתי בכאב
"הוא אמר שאם אספר למישהו זה יהיה יותר כואב
פ..פעם אחת הוא חשב שסיפרתי לך אז הוא עשה את זה שוב ושוב באותו יום
ע..עש..ר פע..מ..ים
א..אנ..י א..מר..תי..ל..כם ש..שא..ני
י..שנ..ה א..צ..ל עד..י " גמגמתי רועדת כולי מבכי
"ניסיתי להגיד לו שלא עשיתי את זה והוא לא הקשיב לי הוא התייחס אליי כאילו אני אוויר מצד אחד ומצד שני הייתי בובה מצידו הוא רצה שאני יעשה כל מה שהוא אומר לי
כל פעם שניסיתי להתנגד אז הוא היה מרביץ לי שוב ושוב ושוב עד שהייתי מתעלפת
הוא היה חותך אותי עם סכין הוא אמר שגם ככה אני נראית זוועה ואף אחד לא אוהב אותי אז זה לא יעשה שום דבר אם יהיה לי צלקות גם
הרי אף אחד לא ישים לב"
"תראי לי" נועם אמר בלחש
הסתכלתי עליו לא מבינה
"את הצלקות"
היססתי
נועם הסתכל לי בעיניים
כאב לו
כמו שכאב לי
הרמתי את החולצה טיפה
לאורך גבי היו חמש צלקות
מסכין
הוא השאיר אותי שם מדממת וכאובה
ואז
הכאיב לי יותר
אבל
צלקות הנפש
היו
כואבות יותר
מה אומרים על הפרק?
אשמח שתצביעו ותגיבו
תהנו❤️
YOU ARE READING
mi amor🤍
Jugendliteraturטל נערה בת 16.5, יש לה אחים מגוננים מאוד וחברות טובות, מתמודדת עם קשיי העבר ומנסה להתגבר עליהם ובדרך למצוא מישהו שבאמת יאהב אותה...
