נק' מבט נועם:
"נועם קום" אמר מישהו
פתחתי לאט עיניים וראיתי את רועי
"
ראיתי את טל לידי שאני עדיין מחבק אותה
מרגיש צורך להגן עליה
"רועי" קראתי לו לפני שהוא יצא מהחדר
"אל תעיר אותה" אמרתי
"מה קרה"
איך הוא יודע שקרה משהו?
"אממ"
שחשבתי מה אני יכול להגיד לו בלי שאני יספר לו יותר מידי
הוא ידע אחרי זה..
אני לא יודע אם טל תרצה שאספר
"חזרו לה ההתקפים" אמרתי
הוא צריך לדעת את זה
"מה ממתי?" הוא שאל מודאג
"אתמול היא עלתה לחדר נכון? אז עליתי אחריה דיברנו קצת וזה והיה לה התקף היה לה קשה לנשום והיא התעלפה"
"למה לא קראת לי? לאור?" הוא שאל עצבני
תאמת שחשבתי לעשות את זה אבל ההתקף קרה בגלל הנושא שדיברנו עליו
הוא קרה כי היה לה קשה לדבר עליו לשחזר אותו ותהיתי אם היא תרצה עכשיו לספר עליו גם לרועי ואור או בר ..
היא סיפרה לי על זה שנה אחרי מה שקרה ועדיין היה לה קשה לפתוח את הנושא הזה
אז החלטתי שאני יסתדר לבד
אני זכרתי מה לעשות שזה קורה
זה קרה יותר מידי פעמים
"לא חשבתי באותו רגע.. וזכרתי מה לעשות שזה קורה פחדתי שיקרה משהו אז מיהרתי לעזור לה אבל אם היה קורה משהו אתה יודע שישר הייתי קורא לכם" אמרתי לו
זה היה חצי מהאמת
אבל חצי מספיק לרגע זה
"טוב שתשאר לנוח היום
תשאר איתה
אני לא רוצה שזה יקרה בבית ספר
היא באמת צריכה לנוח
אני אדבר איתה יותר מאוחר
ו...
אני רואה שיש משהו יותר מזה
אבל..
תספר לי אותו מתי שתוכל
אני לא אלחץ לא עליך ולא עליה עכשיו
אבל אני רוצה לדעת מזה
אני דואג לכם" אמר
הנהנתי והבטחתי שאני יספר לו ברגע הראשון שאוכל.
הוא יצא מהחדר ואני חזרתי לישון
...
נק' מבט טל:
התעוררתי
ראיתי שאני בחדר של נועם
אחרי שבאתי לישון איתו ישנתי ממש טוב
לא היה זכר לסיוט
הסתכלתי על השעון בחדר וראיתי שהשעה עכשיו רבע לאחת עשרה
ראיתי שנועם עדיין ישן לידי
לא הבנתי למה הם לא העירו אותנו
אבל מה אכפת לי
לא היה לי כח ללכת לבית ספר עכשיו
לפגוש את כולם
ולהתנהג כרגיל
החלטתי לקום ולהכין לנועם ארוחת בוקר
הוא דאג לי ומגיע לו שאני אחזיר לו קצת על זה
קמתי מהמיטה ועשיתי את ארגוני הבוקר שלי
ירדתי למטה
והכנתי פנקייקים
אני אמנם לא שף כמו רועי אבל כן יודעת להכין משהו
חחח
ראיתי שהשעה כבר שתיים עשרה ועשרים
הלכתי להעיר את נועם
"נמו קום"
אמרתי לו
הוא הסתובב לצד השני
הדבר הכי קשה בעולם זה להעיר אחד מהאחים שלי
"נוו"
"טוב אני קם אני קם"
אמר ומשך אותי למיטה
"נו מה עכשיו גם אני ירדם שוב"
"לא נורא" אמר וכמעט נרדם שוב
"קום קום" אמרתי לו וקמתי מהמיטה
"הכנתי פנקייקים ואני הולכת להתקלח"
"טוב חיים שלי תודה"
הוא כבר קם לישיבה
"שאתה שומע שיש אוכל אתה ישר קם הא?" צחקתי
"תמיד" גיחך
"ובמיוחד שזה האוכל שלך" קרץ לי
"יאללה לך לאכול"
אמרתי לו ויצאתי מהחדר
התקלחתי והתלבשתי

ירדתי למטה וראיתי את נועם אוכל
"נו איך יצא?"
"וואי פצצה" אמר וצחק
אחרי זה ישבנו בסלון ודיברנו
"את לא מתכוונת לספר לרועי על מה שקרה? לאור? לבר?" שאל אותי אחרי שסיפר לי על מה שרועי אמר לו בבוקר
"אני .. מפחדת.."
"ממה?"
"מהתגובה שלהם.. אתה עוד היית בסדר אבל ראיתי שרצית ללכת ולרצוח אותו או משהו בכיוון.. וזה לא קרה בגלל ההתקף
אבל עדיין..."
"אני ינסה לגרום להם להגיב בצורה נורמלית
שזה אומר לא ללכת לשבור משהו או להרוג מישהו, אני לא מבטיח שאני אצליח
אבל ..
את יודעת שהם מגיבים ככה כי הם אוהבים אותך ודואגים לך
את חשובה להם
לכולנו"
נאנחתי
"טוב.. אני ידבר איתם על ההתקפים
באמת צריך שהם ידעו למה זה קורה
אני רואה שזה מדאיג אותכם
ואני מעריכה את זה שאתם דואגים לי
אבל אני לא רוצה שתהיו מוטרדים בגללי ובגלל ההתקפים שיש לי
אני לא רוצה להפריע או להעיק יותר מידי"
"את אף פעם לא מפריעה
אנחנו עושים את זה כי את חשובה לנו"
ווכה הסתיימה השיחה על מה צריך לעשות
המשכנו לדבר וזה..
בשלב מסוים נרדמתי על הספה
ואחרי שאני יקום
אני יצטרך לדבר עם כולם..
אני גם לא יודעת איך כל אחד הולך להגיב
זה הולך להיות...
מתיש
....
*טוב אז היי
אני ישתדל להעלות פרקים יותר מהר
ושהם יהיו יותר ארוכים
מקווה שאתם נהנים מהסיפור
אשמח שתגיבו ותצביעו
תהנו❤️*
YOU ARE READING
mi amor🤍
Teen Fictionטל נערה בת 16.5, יש לה אחים מגוננים מאוד וחברות טובות, מתמודדת עם קשיי העבר ומנסה להתגבר עליהם ובדרך למצוא מישהו שבאמת יאהב אותה...
