נשמע צלצול להפסקה
המורה יצאה מהכיתה ואני ויובל יצאנו מהכיתה לכיוון הכיתה של עדי
נפגשנו התחבקנו והלכנו לכיוון הלוקרים לשים את הספרים והמחברות
דיברנו וצחקנו
עדי סיפרה לנו שהיא יושבת עם נועה ושהיא ממש חמודה
אמרנו שהלך לקרוא לה להיות איתנו
החלטנו ללכת לקפיטריה וסתם לשבת לדבר ואז נזכרתי שנועם אמר לי לבוא אליו בהפסקה
עצרתי את הבנות "תקשיבו רגע"
"אמרתי לנועם שאני יבוא אליו בהפסקה, בואו נלך שניה ועל הדרך אני יביא ממנו כסף לקפיטריה נקנה משהו"
"סבבה" עדי אמרה והלכנו לכיוון המחששה.
הגענו למחששה ראיתי את האחים שלי עם חברים שלהם- זאת אומרת נועם רועי אור איתמר איתי עידו ועוד מישהו שאין לי שמץ של מושג איך קוראים לו.. אבל
הוא חתיךךךך
ראיתי אותו מסתכל עליי
צל של חיוך עלה על פני
אוקיי טל תנשמי ותפסיקי להראות מתלהבת הוא לא ירצה אותך.. אף אחד לא רוצה אותך...כרגיל..
"היי" אמרתי והתקרבנו אליהם
חיבקתי את נועם ורועי ונתתי להם נשיקה בלחי
"איך היה" נועם שאל
"משעמםםם אוףף אין לי כחחח"
"תתמודדי" גיחך
"למה אני צריכה להתמודד אבלל שאתם כל היום יושבים בחוץץץ" אמרתי עצבנית
"עדיף לך לשבת ללמוד ולא לצאת כמונו ואת יודעת את זה"
גלגלתי את עיניי
ואז כזה סתם דיברנו כולם ..
הבנתי שלבנאדם שבהה בי לפני שניה קוראים איתן והוא חבר טוב של רועי
הוא הצטרף לחבורה שלהם לא מזמן.. זאת אומרת בסוף החופש ועכשיו הם חברים טובים
נועם שאל אותי אם אכלתי
אמרתי לו שלא ואם הוא יכול להביא לי כסף אני יקנה משהו
"בטח חיים שלי רק תאכלי"
"סבבה"
"אני מתכוון לזה.. את רצית יותר מידי בזמן האחרון.. אני דואג לך יפה שלי" לחש לי
"טוב יאללה תביא כבר"
הוא גיחך והביא לי שטר של מאה
"ותביאי לי גם משהו"
"טוב חיים שלי תודה" נישקתי אותו בלחי והלכתי לעדי ויובל "רוצות לבוא לקפיטריה אני יקנה לנועם משהו ונקנה לנו גם משהו.. זה הכסף של נועם תרגישו חופשי" קרצתי להם וגיחכתי
"כןןןןןןןןןןןןן" עדי קפצה וצחקנו
הלכנו לכיוון הקפיטריה
הבנות לקחו כל אחת שוקולד ותפוציפס כי איך אפשר שלא
ולקחתי לנועם תפוציפס דוריטוס ירוק ושתי פחיות של אקסל
קניתי לי רק פחית של אקסל.. לא הייתי רעבה.. או שניסיתי להשלות את עצמי שאני לא..
הלכנו שוב למחששה והלכתי לכיוון נועם, הבאתי לו את השקית עם הדברים שלו
"תודה חיים שלי אין עלייך" חיבק אותי
"פעם אחרונה שאתה מצליח לסנגר אותי! אני יותר לא מביאה לךך"
"טוב אחותי היפה"
"שנינו יודעים שזה לא יקרה נכון? את אוהבת אותי יותר מידי" קרץ לי וחייך
"מטומטם" אמרתי ובאתי ללכת
הוא עצר אותי
"קנית לך לאכול?" הוא הסתכל בעיניי
"כן"
לא יודעת למה שיקרתי לו אבל לא היה לי כח שהוא יחפור לי אזז...
הוא קירב אותי אליו "אני יודע שזה לא נכון"
איזה מטומטמת אני..
אני לא יכולה לשקר לו
הוא מכיר אותי יותר טוב ממני
"נדבר על זה בבית חיים שלי"
"טוב" אמרתי בקול קטן וידעתי שאין לי לאן לברוח ..הוא ידבר איתי על זה בכל מחיר ולא ישחרר אותי עד שאני יגיד לו
אוף
"אני אוהב אותך ודואג לך חיים שלי ואני רוצה לדעת מה עובר עלייך ולהיות שם בשבילך את הכי חשובה לי בעולם" אמר
הוא כזה חמודדדד לפעמים
"טוב נמו" גלגלתי את עיניי
"את לא מפסיקה הא?" חייך
"בחיים לא" צחקתי
וזזתי ממנו
אמרתי ביי לכולם וחיבקתי אותם ואמרתי לעדי ויובל שאני הולכת לכיתה ונדבר אחרי זה ויובל אמרה שהם יבואו עוד מעט ..
הלכתי לכיתה
הוצאתי את הטלפון מהתיק לבדוק מה יש לנו אחרי ההפסקה ולהתארגן לשיעור לפי זה
הבנתי שמחכה לי עוד יום ארוך עם חפירות מנועם
אחלה של יום
...
היוששש
סורי שלא העלתי את הפרק מהר
פשוט היה לי עומס עם החג וכל זה..
אני ישתדל להעלות פרקים יותר מהר
אשמח לשמוע ביקורות על הפרקים
מה אתם חושבים ואם אהבתם
כדי לדעת שהספר באמת מעניין מישהו
תהנוווו❤️
YOU ARE READING
mi amor🤍
Teen Fictionטל נערה בת 16.5, יש לה אחים מגוננים מאוד וחברות טובות, מתמודדת עם קשיי העבר ומנסה להתגבר עליהם ובדרך למצוא מישהו שבאמת יאהב אותה...
