נק' מבט נועם:
על גבה היו הרבה צלקות
הרגשתי כעס בוער בתוכי
הוא הכאיב לאחותי
לחיים שלי
הוא אנס אותה
אנס אותה במשך פאקינג חצי שנה
פגע בה
כל יום מחדש
איך לא שמנו לב?
איך היינו מרוכזים כל כך בעצמנו
ולא שמנו לב שהיא חוזרת הביתה כאובה
בקושי מדברת
איך יכולנו לחשוב שהכל טוב?
שהכל איתה בסדר?
איך אני לא שמתי לב?
בתקופה שהיא הכי הייתה צריכה אותנו לא היינו שם בשבילה
אני לא הייתי שם בשבילה
כל המחשבות האלו צצו בראשי שאני מחבק אותה חזק ומפחד לעזוב
שלא תברח לי שוב בין האצבעות
בלי שהצלחתי להבין איך
דמעות ירדו גם מעיניי
זה לא קרה מאז השבעה של אמא
אבל ככה זה
שכואב לטל כואב לי
נק' מבט טל:
ראיתי שהוא שוקע במחשבות
ידעתי שהוא מאשים את עצמו שלא היה פה להגן עליי ואסור לזה לקרות
הוא לא יכול להאשים את עצמו במשהו שהוא לא אשם בו ולא יכל לשלוט עליו
הוא חיבק אותי חזק
הרגשתי רטיבות על כתפי
ראיתי שהוא בוכה
לא הרבה אני רואה אותו במצבים כאלה
הוא לא מרבה להראות רגשות שהוא רוצה להסתיר
גם לא לי
אבל תמיד אני יודעת שקשה לו
ואני מנסה לעזור לו
אבל עכשיו
הוא בוכה בגללי
אני לא יכולה לעזור לו
כי זה בגללי
הרפיתי קצת מהחיבוק
וניגבתי לו את הדמעות
שאני בעצמי בוכה
"ה..ה..יי
א..ני בס..דר ע..עכ...שיו"
"אני מצטער"
"על מה" שאלתי
"על זה שלא הייתי פה בשבילך שהיה לך קשה ואני לא יודע איך לא שמתי לב לזה
אבל אני טיפש שלא שמתי לב"
"אל תאשים את עצמך גם ככה אתה יכול לעשות משהו עכשיו
זה כבר קרה
זה קרה ואני יעבור את זה"
"שנינו נעבור את זה
ביחד
אני יודע הכל עכשיו
ועכשיו שאני יודע
אני פה"
הוא חיבק אותי חזק
הייתי עייפה
אפילו שישנתי
אז נרדמתי
..
נק' מבט נועם:
שמתי לב שהנשימות שלה נעשות סדירות
היא נרדמה
כיסיתי אותה בשמיכה ונשקתי לראשה
יצאתי מהחדר
הלכתי מתוסכל בבית
לא ידעתי מה לעשות
התלבטתי אם לספר לאחים
או ללכת לבן זונה הזה ולהרביץ לו ולהתעלל בו
שבין מה היא עברה
חצי שנה
החלטתי לחכות שהיא תקום ולשאול אותה אם זה בסדר לספר
לא ידעתי אם היא תרצה
ויש לנו כלל בינינו
לא מספרים דברים שאמרנו אחד לשני
אלה אם כן השני רוצה בזה ומאשר את זה
האחים יכעסו ויתעצבנו עליי שלא סיפרתי להם
הם יתמודדו
...
הלכתי לחדר שלי
ונזרקתי על המיטה
כיביתי את האור
הייתי צריך לישון
כאב לי כל כך
לא פיזית
נפשית
בגלל כל מה שקרה לה
ראיתי שכאב לה
וכאב לי יותר
כי אני לא הייתי שם
כדי לסלק את הכאב
או לפחות להפחית אותו
ועם המחשבות האלה
נרדמתי
....
"נו..עם"
התעוררתי ששמעתי שמישהו קורא לי
ראיתי שזאת טל
"מה קרה חיים שלי" שאלתי אותה חצי ישן
"ש..שוב ה..היה לי סי..יו..ט" היא לחשה
טפחתי על המיטה
"בואי לפה"
היא נשכבה לידי
חיבקתי אותה חזק
"אני פה"
"אני איתך"
"הכל בסדר"
היא התחילה לבכות
"היי תסתכלי עליי
זה היה רק סיוט
זה לא היה באמת"
ידעתי כבר על מה הסיוט
על כל מה שקרה
עם רון
עם הכיתה הקודמת שלה
עם אמא
כל הסיוטים היו על אותו דבר
כל פעם זה היה זיכרון ממשהו שקרה
שעשו לה
או
שהיא האשימה את עצמה
וחשבה שהיא אשמה במוות של אמא
דיברנו קצת
הרגעתי אותה
היא נרדמה לאט לאט בתוך החיבוק שלי
אחרי שראיתי שהיא בסדר
שהיא רגועה
הרשיתי לעצמי לישון
חיבקתי אותה קרוב לחזה שלי
גם אני הייתי רגוע
כי ככה אני עם טל
כיף לי שאני איתה
אני מרגיש מוגן ורגוע
היא הבנאדם שהכי מכיר אותי מבין אותי ומקשיב לי
נרדמתי
תהנו❤️
YOU ARE READING
mi amor🤍
Ficção Adolescenteטל נערה בת 16.5, יש לה אחים מגוננים מאוד וחברות טובות, מתמודדת עם קשיי העבר ומנסה להתגבר עליהם ובדרך למצוא מישהו שבאמת יאהב אותה...
