הקדשה: לכול הבנות חסרות הביטחון שלא מצאו אהבה עדיין כמוני... הוא יגיע בזמן הנכון והוא מחכה לך המקום הנכון את רק צריכה לפקוח את העיניים ולחפש❤
נקודת מבט פלורה:
אני בוחנת את דמותי מול המראה בחדרי, לבשתי גינס כחול כהה שרחב מעט ברגליים וסוודר לבן עם פסים שחורים.קלעתי את שערי החום בהיר בצמה משוחררת מעט.
ברקע שירים של גרייסי אברמס הזמרת האהובה עליי כמובן,
אני נועלת את האולסטאר הלבנות שלי ובוחנת שוב את דמותי.
'אולי כדי שאני אחליף את הסוודר, הוא משמין אותי' אני חושבת לעצמי. הסתובבתי לארון והתחלתי להסתכל על עוד חולצות, דיי קר בחוץ אז אני צריכה משהו מחממם.
הדלת נפתחת ולילי נעמדת מולי "פלורה איזה יפה את וואו" היא אומרת בעיניים גדולות ונוצצות בהערצה לילי היא אחותי הקטנה, היא רק בת 10 אבל אני והיא החברות הכי טובות היא יודעת עליי כמעט הכול חוץ מדבר אחד אסור שהיא תדע אותו. אני לא כל כך אוהבת את עצמי אפשר לומר...מאז שהייתי קטנה לא היו לי המון חברים ותמיד חשבתי שזה בגלל איך שאני נראת אבל אמא ואבא תמיד אומרים לי 'פלורה את הילדה הכי יפה שיש הם מקנאים ביופי שלך.' אבל אני לא ממש מאמינה להם היו המון ילדות מהממות בבית הספר שלי ותמיד הרגשתי לידן מכוערת עם הזמן התחלתי לאהוב את עצמי טיפה יותר אבל אני עדיין קצת חסרת ביטחון...
אני מצחקקת ומסתכלת על עיניה הכחולות של לילי "תודה ליל את יפייפיה בעצמך היום" אני אומרת.
לילי ילדה יפה במיוחד שיער בלונדיני שטני ועיניים כחולות כמו הים
ההפך ממני שיער חום בהיר,עיניים ירוקות חומות וקצת נמשים
לילי מחבקת אותי ואני מצחקקת "תודה פלורה אני אתגעגע אלייך מאוד" היא אומרת ואני רואה דמעות בתוך עיניה שמאיימות לצאת
אני מתכופפת אליה מתיישבת על ברכיי ומחבקת אותה שוב ,"ליל אל תדאגי אני אחזור אלייך בסופי השבוע לפעמים ובחגים אני לא עוזבת לתמיד אני מבטיחה." אני אומרת אבל קולי קצת עצוב אני גם מאוד אתגעגע אליה יהיה מוזר לא להיות איתה במשך 4 שנים באותו הבית.
אנחנו מתנתקות מהחיבוק ואני מסתכלת עליה ואומרת בחיוך "תרדי למטה לאמא ואבא ותשמרי לי פנקייק אחד ואני כבר אבוא בסדר? ואל תתני למייקי לאכול משהו!" אמרתי בציחקוק. מייקי הוא הכלב שלנו ואני ולילי אובססיביות אליו במיוחד,
לילי מהנהנת בהתרגשות ורצה לכיוון המדרגות אני צוחקת והולכת לשבת בשידת איפור שלי ובוחנת את פניי
אני לא אוהבת להתאפר המון בכלל אני אוהבת את היופי הטבעי שלי אני שמה מעט מסקרה,קונסילר וסומק ,
מתיזה בושם על עצמי ולוקחת את התיק שלי ויוצאת לכיוון המטבח ,
אני יורדת במדרגות ורואה שכולם כבר בשולחן מחכים לי אני מתקרבת לאמא ומחבקת אותה מאחורה "בוקר טוב אמא" היא מסתובבת אליי ומחייכת "בוקר טוב פלורה שלי שבי עוד מעט את צריכה לצאת שלא תאחרי" אני מתקדמת לשבת ליד אבא ואומרת "בוקר טוב אבא"
הוא מחייך ואומר "בוקר טוב נו מתרגשת להגיע לאוניברסיטת החלומות שלך?" אני מהנהנת בהתרגשות וושינגטון הייתה החלום שלי מגיל קטן תמיד רציתי להגיע לשם והינה הגיע היום הזה.
אני מתחילה לאכול וממשיכה לדבר עם לילי והוריי
לאחר כמה זמן אבי קם ואומר "טוב הגיע הזמן פלורה צריך לצאת שלא תאחרי" אני קמה גם ומתקדמת לעבר המדרגות שם שמתי את התיק והמזוודות שלי כבר מאתמול בלילה ומתקדמת לעבר הדלת אמא ולילי כמובן רצות לחבק אותי "אני אתגעגע אליכם אבל אחזור בקרוב מבטיחה." אני אומרת להן בחיוך ועיניים דומעות
"להתראות פלורה תשמרי על עצמך" אמא אומרת ובזה אני יוצאת עם אבי לעבר המכונית ואנחנו מתחילים בנסיעה. לאחר משהו כמו שעתיים נסיעה מאוד מרגשות אבי עוצר מול בניין ענקי ויפייפה שנראה אפילו טיפה כמו טירה מסרטי דיסני. אבי מסובב את מבטו אליי ואומר
"הגענו"אני מסתכלת עליו בחיוך "תודה אבא אני אתגעגע" הוא מחבק אותי ישר ודמעות שוב מאיימות לצאת
"גם אני מתוקה אל תשכחי להתקשר מידי פעם ואם יש בעיות ישר תעדכני!!"
אני מסתכלת עליו ומהנהנת יוצאת מהאוטו לוקחת את המזוודות ומנפנפת לשלום לאבי שוב וחוזרת להסתכל המבנה היפייפה של האוניברסיטה אני לא מאמינה שאני כאן.
אוניברסיטת וושינגטון הגעתי.
◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇◇
יחסית ארוך אבל נו מה אומרים?
הצביעו תגיבו והשפיעו!🏈
YOU ARE READING
שחקן הפוטבול שלי
Romanceהחלום הכי גדול שלה ללמוד באוניברסיטה הזאת מאז שהייתה ילדה והיא רק מנסה להצליח הוא קפטן קבוצת הפוטבול בנו של שחקן הפוטבול המהולל ביותר של האוניברסיטה. הוא מתחיל להידרדר בלימודים ובסיכון לסילוק מהקבוצה עקב מוות אימו אבל ברגע שיפגוש אותה האם היא תוכל ל...
