מעשה בכל המבורגרון

חלק ארבע: ״הבגידה״

היה להמבורגרינה הרבה זמן לחשוב על אתמול, המסקנה העיקרית שהוא הסיק היא שהוא צריך לדבר עם צ׳יפסון בהקדם האפשרי.
הוא הבין שככל שעובר זמן מבלי לדבר איתו הוא מאבד את ההזדמנות להגיע אל ליבו לפני טבעות בצל.
למרות שהוא ידע שלטבעות בצל יש הרבה יותר סיכוי להיות עם צ׳יפסון, הוא לא מתכוון לוותר.
וזה בדיוק מה שהוא הולך לעשות היום:
לנסות להתחבר לצ׳יפסון באמצעות שיחה קלילה.

הוא הגיע לבית ספר, מאחר בכמה דקות, כרגיל.
הוא עמד לצד הדלת, מחכה שהמורה תתן לו אישור להכנס לכיתה
הוא יכל לשמוע את הלב שלו פועם מהר יותר ברגע שהוא שם לב לציפסון בצד הכיתה, מגרד את ראשו ומפיל קסקסים לכל אבר. העין שלו נתקעה עליו, והוא הרגיש כאילו הזמן עצר לרגע. כאילו זה רק הוא וטרול הקסקסים בכיתה ריקה.
הרגע הזה ריגש אותו עד מאוד שהוא אפילו לא שם לב שהמורה קראה לו כמה פעמים שיכנס לכיתה. ״אוי מצטער, לא שמעתי אותך המורה״ אמר בהיסטריה
״פשוט תכנס לכיתה..״ רטנה המורה בעייפות.

הוא הלך במבוכה למושבו ופתח את ספרי הלימוד שלו.
כל השיעור הוא התקשה להקשיב, הוא הסתכל על ציפסון כל השיעור בתהייה מה יגיד לו בשיחה שלהם:
״שמעת על הסרט החדש של פרדי פזבר?״  ״מה אתה חושב על אילון מאסק?״ ״איך רצח החיות הנוראי גורם לך להרגיש?״ (#הפסיקואתרצחהחיות)
יש כל כל הרבה אפשרויות.

ההפסקה הגיעה, המבורגר יצא מהכיתה לשאוף נשימה אחרונה לפני שניגש אל ציפסון.
״אוקיי, זה הרגע...תזכור את מה שתכננת...״ הוא מילמל אל עצמו ומיד אחר כך הלך לכיוון ציפסון בהיסוס.
״ה-היי...״ לחש אבל ציפסון לא שמע את דבריו. המבורגרינה הבין שהוא צריך להגביר את קולו כדי לקבל את תשומת לבו של הטרול
״היייי!!!!״ צעק חזק כל כך שכל מי שהיה בכיתה הסתכל עליו בלעג.
״אופסי...זה היה חזק מדי..״ חשב לעצמו
״מה אתה רוצה...?״ הטרול אמר בגועל והמבורגר נעלב  אך הוא השתמש בטיפת הביטחון העצמי שנשארה לו כדי להמשיך את השיחה
״א-אני רק..רציתי...לשאול מה שלומך, לא דיברנו כבר הרבה זמן.״
״אוקי..? אם לא דיברנו כנראה יש סיבה...״ נזף בו המפלצת
״אני לא בטוח שאני מבין מה אתה מתכוון..״ הגיב הבורגר
המבורגרינה בחיים לא היה מנחש שציפסון יתנהג ככה. פעם הם היו חברים הכי טובים, הם היו מצחקקים בשיעורים, מבלים ביחד אחרי בית הספר ומדברים על כל מה שרק רצו. תחושה של בגידה והשאלה: ״מה קרה לנו?״ היו הדברים היחידים שעבר בראשו של המבורגרינה ברגע הזה.
״עכשיו תעוף מפה ומהר.״ איים ציפסון.
המבורגרינה יצא בריצה מהכיתה, מתקשה לעצור את הדמעות שזולגות מפניו.
הוא נכנס לתא הרגיל שלו בשירותים והתחבא בו. הוא הרגיש יותר מדי דברים באותו רגע:  עצב, בלבול, פחד ובעיקר כעס. הרבה כעס. הדבר היחיד שהוא היה בטוח בו באותו רגע הוא שלא משנה מה, הוא צריך לנקום.
הוא רצה שציפסון יתחרט שהוא אי פעם נולד ובמיוחד שהעז לדבר אליו ככה.
הוא יגרום לזה לקרות, לא משנה מה.

מעוניינים? רוצים לדעת מה יעשה המבורגרינה? זה אומר שאתם בורגרים.
תגלו בפרק הבא על הנקמה המושלמת