חצויים + הוגוורטס - מכירים את הקטע

פרק 5 - הנבואה

__________
______________________

לא יודע אם שמתם לב,
אבל התחלתי לקרוא לפרקים בשמות.

______________________
__________

---

כירון כינס אסיפה דחופה עם המדריכים, הפראיטורים וריינה.
"טוב," פתח כירון בטון רציני, "לצערנו בנסיבות קשות אלו, נאלצנו לכנס מועצת מלחמה. כפי שאתם יודעים, תאליה גרייס נחטפה."
המבטים הופנו לעבר ג'ייסון, שנשען על פייפר והתנדנד בעצבנות.

"אני עדיין לא מבין איך אנחנו יושבים כאן ולא עושים כלום בזמן שהם מענים את אחותי!" צעק ג'ייסון בזעם.
פייפר ניסתה להרגיע אותו ואמרה: "ג'ייסון, אי אפשר לצאת לבד בלי תוכנית. זה מסוכן מדי, הם פשוט יחטפו גם אותך."

"וחוץ מזה," הוסיפה, "אני מכירה את תאליה. אם אחד מאוכלי המוות ינסה להתקרב אליה, הוא לא יצא מזה בשלום."
למרות המתח הכבד, לא הצליחו לעצור את החיוכים שחלפו לרגע על פניהם.

"ג'ייסון, קודם כל אנחנו צריכים ללכת להוגוורטס," אמרה אנבת', "נלמד קסמים שיעזרו לנו להבין איך להילחם בוולדמורט, ורק אז נוכל לתכנן אסטרטגיה נכונה."
ג'ייסון גלגל עיניים, אך השיב: "בסדר, אבל אם תוך שבוע לא נצליח לתכנן תוכנית בהוגוורטס, אני אעשה כל מה שצריך כדי לשחרר את תאליה, גם אם זה יהיה על חשבוני."

"יופי," אמר כירון, "הישיבה סגורה."

---

לאחר שעתיים, ישבו כולם מסביב למדורה, והלהבות החלשות שיקפו את מצב הרוח המדוכדך. לפתע, רייצ'ל נעמדה, ועשן ירוק יצא ממנה. קולה הפך נמוך ומחריד כשהיא החלה לדבר,

"בארץ רחוקה, מעבר לים האכזרי
ארבעה חצויים יצאו לאתגר מסתורי.
חבורת הקוסמים תלווה את דרכם,
סכנות רבות עוד יתגלו בפניהם.
יאלצו הצעירים לאחד את כוחם,
רק כך יתגברו על אויב מחוכם."

לרגע שררה דממה מוחלטת, ואז לחשושים ומלמולים התפשטו בין הנוכחים. כירון קרא בקול: "שקט, כולם!"
כולם השתתקו, והוא המשיך: "כפי שחלקכם יודעים, ארבעה חצויים אכן יוצאים למשימה, אך לא מדובר במסע חיפושים רגיל."

"מי הם החצויים?" שאל נער מביתן דמטר.
"אנבת' צ'ייס, פרסי ג'קסון, ליאו ואלדס וקלאריס לה רו," ענה כירון.

"בעצם," אמר אחד האחים של אנבת', "ארבעת החצויים הכי חזקים בשני המחנות יוצאים, ואנחנו נשארים לבד? זה נראה לי מהלך ממש מטופש."

"מלקולם," השיבה אנבת' בשלווה, "אני יודעת מה אני עושה. זה אולי נראה לא חכם, אבל זו הדרך הטובה ביותר ללמוד את הקסמים והמנהגים של הקוסמים ולהתחקות אחרי אוכלי המוות."

"רק אני שמתי לב," שאל ליאו, "שהנבואה בכלל לא מזכירה את תאליה?"
כולם הפנו את מבטם לעבר ג'ייסון, שנראה כאילו ראשו מלא במחשבות.

"זה יכול להיות סימן טוב," ניסה כירון לעודד את הקבוצה. "אולי זה אומר שהיא לא תהיה כלי במשא ומתן."
"או שהיא מתה" נידב חניך מנמסיס
"כן, תודה," השיב ג'ייסון בציניות, "זה ממש מעודד."

"טוב," אמרה אנבת', "נראה לי שכדאי להתחיל לנסות לפרש את הנבואה."
פרסי הרים גבה, "את בטוחה שזה רעיון טוב? את זוכרת שנבואות לא מתפרשות כמו שאנחנו חושבים?"
"אני יודעת," השיבה אנבת', "אבל עדיין כדאי לנסות כדי שנבין לפחות משהו ממה שצפוי לנו."
"אוקיי," אמר פרסי בהסכמה.

"החלק הראשון די ברור," פתחה אנבת'.
"בארץ רחוקה, מעבר לים האכזרי - הוגוורטס רחוק מאוד מכאן, ומאנגליה צריך לקחת רכבת ברציף 9 ושלושה רבעים. הרכבת נוסעת שעות ארוכות, ואז מגיעים למקום שממנו רוכבים על ת'סטראלים עד לטירה. חוץ מתלמידי השנה הראשונה, ששייטים בנהר עד לטירה."

"ארבעה חצויים יצאו לאתגר מסתורי - זה אנחנו, כמובן.
חבורת הקוסמים תלווה את דרכם - הקוסמים ידריכו אותנו.
סכנות רבות עוד יתגלו בפניהם - כמו בכל נבואה, יש אזהרה מובנת.
יאלצו הצעירים לאחד את כוחם - נצטרך לשתף פעולה עם הקוסמים.
רק כך יתגברו על אויב מחוכם - הכוונה כנראה לוולדמורט."

"טוב," סיכם כירון, "היה לנו יום ארוך. הגיע הזמן ללכת לישון."

---

באותו הזמן, גרובר הלך לבד ביער, כשהוא מתהלך בחשש בין העצים, עד שהבחין בדפנה יושבת בשקט לצד פלג קטן. הוא התיישב לצידה, ונשען על גזע עץ. שתיקה נמשכה בין שניהם לרגע, עד שגרובר שבר אותה בקול רך.

"אני לא יכול לשבת בחיבוק ידיים בזמן שתאליה בסכנה," הוא אמר, מבטו נעוץ במים הזורמים.

דפנה הרימה את עיניה לעברו ואמרה: "אני יודעת כמה אתה דואג לה, אבל אתה יודע שזה מסוכן לצאת לבד."

גרובר הנהן באיטיות. "אני מבין את זה. אבל... אני מכיר את היערות, את הדרכים הנסתרות. אני יכול למצוא אותה. תאליה לא תחכה לאף אחד, ואני לא מתכוון לתת לה להתמודד עם זה לבד."

דפנה התבוננה בו בעיניים מלאות דאגה. "אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות? אם תצא לבד, אין דרך לדעת מה תמצא שם."

"אני יודע," הוא השיב. "אבל אני מרגיש שזה הדבר הנכון. היא הייתה עושה אותו דבר בשבילי. אני לא יכול לשבת כאן יותר."

דפנה שתקה לרגע, ואז הניחה יד על כתפו. "אם כך, אני מאחלת לך בהצלחה, גרובר. רק תבטיח לי שתחזור בשלום."

גרובר חייך חיוך קטן וקם ממקומו. "אני אחזור," הבטיח לה. ואז, אחרי מבט אחרון, הוא נעלם אל תוך היער, נחוש בדעתו למצוא את תאליה ולהחזירה בשלום.

__________
______________________

אהבתם את הנבואה?✨

______________________
__________