A world of angels

עולם המלאכים

רק אומרת לפניי שאתם קוראים חלק ארוך מהפרק יהיה בעצם הסבר איך הדברים עובדים בעולם המלאכים כדיי שיצאו פרקים נוספים הם יהיו קלים יותר להבנה אז תהנווו
___________________________________
התעוררתי לצד מיטת החדר בה ישנתי
לא כל כך ידעתי מה השעה וכמה זמן עבר מאז ש.. מתתי
אדל לא נעלמה מחשבותיי, אך לא חשבתי.
לא ידעתי מה קורה ומה הלאה והרגשתי.. ריקה.
לפתע משום מקום גבריאל הופיע בחדרי
״היי, אני מקווה שישנת טוב כי יום ארוך מצפה לפנייך״
המשכתי להקשיב
״קודם כל, עכשיו שאת רגועה יותר אני צריך להסביר לך כמה דברים חשובים.. דבר ראשון, אני בספק אם הבנת זאת, אך אנחנו בגן עדן, המקום שכמו שאתם קוראים לו ״החיים שאחרי המוות״ אני המורה לשלך לתקופת ההתלמדות שמצפה לך בהמשך, הנשמות שתראי פה בסביבת הקמפוס שלך הן בעיקר מורים, ונשמות מתחילות כמוך, שרק התחילו את דרכם פה. את לא באמת חיה כבן אדם אך התודעה שלך ממשיכה אל העולם הזה ללא גופך האנושי, כל הנשמות בקמפוס המתחילים מוענקות במראה המזכיר מאוד את בני האדם כדי להסב תחושת מוגנות ולא לייצר פחד בקרב הנשמות החדשות. אולי שמת לב שכל הנשמות פה בעליי אותה הילה, לכל הנשמות בקמפוס כאן יש הילה צהובה בלבד, כל צבע של הילה מסמן את היעוד שלה בעולם הזה, אתם כאן בכדיי להתאמן ובסופו של דבר להיות ״מלאכים שומרים״
ההילה נבחרת על ידי היקום, הדבר הלא פתור שלכם. אני כבר יכול להניח שהשארת מאחור בכדור ארץ מישהו החשוב לך יותר מכל, עד שלא יבוא גם הוא לגן העדן או אל הגהינום פה, המטרה שלך היא לשמור על אותו אדם-״
רגע רגע רגע.. עצרתי אותו תוך כדי שעיכלתי את כל המידע.
בהתחשב במצב שנמצאתי בו הצלחתי איכשהו להכיל חלק מהדברים אבל.. ״גהינום?״ תהיתי
״אכן קיים גהינום וגן עדן בעולמנו, גן עדן הוא המקום בו את שלווה כל שלב בדרך שלך ואת עוברת מסע כדי לממש את היעוד שלך פה בעולם הזה, אך ישנם מספר דרכים להגיע אל הגהינום, נשמות אשר לא מצליחות לשרוד כ14 ימים בחדרי המנוחה (מפניי שאולי לא הצליחו לעכל את כל המידע שהוטל עליהן כל כך מהר, או העצב) נשלחות למקום האפל בגיהנום בו לנשמות אין יעוד ולכן לא שייכות לגן העדן, נשמות אבודות קוראים להן.
ישנן שתי דרכים נוספות, אם היית בן אדם בעל כוונות רעות ובן אדם רע בחייך על כדור הארץ את תשלחי לגהינום שם ילמדו אותך בידיוק ההפך ממה שאנחנו עושים כאן, ואם הפרת את כללי ההתנהגות והכבוד שלנו בקמפוס גן העדן, תשלחי למקום העינויים של הגהינום לתקופת זמן לא ידועה או לתמיד.״
זה הרגיש.. נחמד
פתאום להבין מה אני עושה פה ואיך הדברים עובדים
לדעת מה באמת קורה אחריי המוות..
מה שכל בן אדם חושק כל כך לדעת בחייו על כדור הארץ
לפתע גבריאל קטע את מחשבותיי
״אני חושש שדיברתי יותר מידיי עכשיו ובזבזתי את זמננו, יש עוד המון דברים שתלמדי במהלך השהות שלך פה אך בנתיים אני צריך תשקחי את זה״
לפתע גבריאל הושיט את ידו לכיווני ואחז במשהו הנראה כמו מקל עשוי זהב ובקצו אבן ספיר קטנה
לא היססתי לשאול ״מה זה הדבר הזה?״
״לדבר הזה קוראים רוּנה, אני לא יכול להסביר לך עליו דבר כרגע אבל את תצטרכי לשמור את הרוּנה שלך תמיד עליך, בבגד שעליך ישנו כיס מיוחד המיועד במיוחד בשביל זה, אסור שהיא תגיע ליידי הבן אדם הלא נכון..״
אמר גבריאל
״ועכשיו אני מוכרח לוודא ששאר הנשמות החדשות בקמפוס שלנו פה יקבלו את המידע שהם צריכים ואת הרוּנה שלהם, להתראות לילה.״
לקח לי כמה דקות לעכל את כל המידע ששמעתי.
דיי נרגעתי ושמחתי שאחריי החיים שלי בכדור הארץ אני לא אעלם ואשכח לתמיד, ואני אזכה לשמור על בתי הקטנה והכל כך יפה אדל.
עברו כמה שעות עד
שלפתע מנגינה נעימה החלה להתנגן, קול גברי הופיע גם הוא ברקע, זיהיתי אותו.. זה היה גבריאל
״ברוכים הבאים לקמפוס דנסוויל לנשמות מתחילות, השיעור הראשון שלכם עומד להתחיל בעוד מספר דקות בבניין הראשי, כולם מתבקשים להגיע לכיתותיהם.
יצאתי מחדרי וכמו עוד הרבה נשמות מיהרתי להגיע אל הקמפוס
נדהמתי למראה המבנה המפואר, כמו ארמון, המבנה הכי יפה שראיתי בחיי, בהיתי למספר שניות במבנה העצום והמפואר והמשכתי לדרכי אל עבר הכיתה, זה היה מוזר פתאום ללמוד, כמו בית ספר.
ממש הרגשתי כאילו אני נערה מחדש, למרות שלנשמות גם ככה אין גיל.. לא כל כך ידעתי לאן ללכת עד שלפתע אור משונה בלט מכיסי, הוצאתי את ה״רוּנה״ שגבריאל הביא לי מוקדם לכן, ונדהמתי לראות את אבן הספיר בקצה זוהרת, לפתע באורך פלא, פשוט ידעתי את הדרך לכיתתי, זה היה מוזר, חשבתי.
נכנסתי לחדר מפואר ומעוצב, שישה שולחנות וכיסאות מהודרים הונחו מול לוח עצום ונקי, הכל היה פשוט.. מושלם.
לפני שהספקתי לחשוב יותר מידיי ארבעה ״נשמות״ הצטרפו מאחוריי במבט מופתע בידיוק כמוני.
כולם התיישבו וגם אני, אותו גבריאל ממקודם נכנס אל הכיתה
והחל לדבר ״ברוכים הבאים לדנסוויל, הקמפוס לנשמות מתחילות, במשך שנה שלמה אתם תלמדו כל מה שאתם צריכים לדעת על הכוחות שלכם, על המקום, ההתנהגות שלכם, ואיך הדברים פה עובדים.
אני רוצה להתחיל ב-״ לפתע דלת הכיתה נפתחה וקטעה את מילותיו של גבריאל
״סליחה לא הצלחתי למצוא את הדרך לפה..״
נשימתי נעתקה וניסיתי כל כך להסתיר את הבעת הפנים המתרגשת שלי כאשר הבחור הכי יפה.. שראיתי בחיי נכנס אל החדר.
״זה בסדר רפאל, אתה יכול לשבת בשורה הראשונה לצד סמואל ולילה.״
״רפאל״ חשבתי
רק שלא חשבתי.. לא שמתי לב שדיברתי בקול..
״כן לילה?״ לפתע אמר רפאל
המבוכה גרמה לי להסמיק עד שנהייתי וורודה לגמריי
״אה.. ל.. לא משנה סל..י.. חה״ גמגמתי
לא יכולתי לדבר כאשר עיניי שקעו בצבע הכחול והעמוק של עיניו
מרוב הלחץ והמבוכה ביקשתי לצאת לשירותים.. אך כשגבריאל צחק ואמר ״לילה, זה לא אפשרי פיזית להתפנות פה בעולם הבא״ רציתי למות שוב.
המבוכה תקפה אותי כל השיעור ולא יכולתי להקשיב למילותיו של גבריאל.
בתום השיעור הרגשתי הקלה, ״סוף סוף״ חשבתי
התכוונתי לצאת במהירות מדלת הכיתה ולנעול את עצמי בחדר כל עוד יכולתי, אך כשבאתי לצאת מהכיתה מישהו עצר אותי, זה היה רפאל
״היי.. לילה״ אמר ״אממ.. חח יש לך שם ממש יפה״ אמר במבוכה
״כל אחת הייתה מתה לשם כזה״ אמר כשלפתע שם לב שבחירת המילים שלו לא כל כך הייתה מוצלחת.. שנינו הסמקנו ולפני שהספקתי לדבר הוא ברח משם, בידיוק כמו שאני תכננתי לעשות.
התסגרתי בחדר כל היום במחשבות על מה שקרה
בעודי שוכבת על מיטתי שמעתי נקישות קלות על דלת חדרי..
נבהלתי ומיהרתי לפתוח את הדלת, וכשראיתי מי עמד מאחורי הדלת, הלב שלי פעם בחוזקה.. זה היה
__________________________________
מי האדם המסתורי מאחורי הדלת של לילה? האם זה רפאל? או מישהו אחר שלא ציפתה לו..
מקווה שאהבתם למרות שבפרק הזה התמקדתי יותר באיך הדברים עובדים בסיפור מאשר בעלילה עצמה אז יש לי תחושה שחלקכם פחות יתחברו לפרק אבל אל תדאגו מהפרק השלישי אני חוזרת להתמקד בעלילה🫠🫶🏻